מקץ- השוני בין חלומות פרעה לסיפור החלומות ליוסף
מקץ – השוני בין חלומות פרעה לסיפור החלומות ליוסף
א וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם. ח וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה. ….
…טו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה. יז וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. יח וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. יט וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ. כ וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת. כא וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ. כב וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. כג וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם. כד וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי.
התורה מספרת לנו את החלום פעמיים וכמעט שלוש פעמים: החלום, סיפור החלום ליוסף, תשובת יוסף עם חזרה קלילה על החלום.
נקודה בולטת זה שיש כאן שני חלומות, למה צריך שניים?
בחלום יוסף הראשון יש שני חלומות, דומים, אבל הם לא אותו הדבר: בראשון, משתחווים לאלומתו ולא לו. אפשר לראות את זה במציאות שהאחים משתחווים בפעם הראשונה ליוסף, לא כי הוא יוסף, הם לא יודעים שזה יוסף, אלא כי הוא האחראי על האוכל. ובפעם השנייה הם משתחווים לו ממש כשהם יודעים מי הוא. וגם יעקב משתחווה, יש הבדל בין החלומות.
גם בחלומות השרים יש הבדלים, וזה ברור למה היה צריך שניים. בסוף אחד חי ואחד מת.
אבל אצלנו קשה מאוד, הרי החלום הוא כביכול אותו החלום בדיוק, ועוד יותר קשה כשיוסף אומר "חלום פרעה אחד הוא" אם "אחד הוא" למה צריך שני חלומות?!
יוסף אומר "כי נכון הדבר מעם האלורים וממהר הא-לוקים לעשותו"
אבל הרמב"ן אומר, יש הבדל "הפרות סימן לחרישה והשיבולים סימן לקציר" – "אין חריש וקציר", למה הרמב"ן מחפש תשובה אחרת מתשובת יוסף? הרי יוסף נתן תשובה.
אפשר להבין שהתשובה של יוסף לא מספקת, כי אם זה היה הכל אז פרעה היה חולם את אותו החלום בדיוק פעמים, אבל מכיוון שזה חלום אחר צריך להיות משהו נוסף.
מה שיוסף אומר זה נכון וחשוב, זה אחד הדברים שאולי שכנעו את פרעה להאמין ליוסף, הביטחון והלחץ, "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים"
נעמוד על כמה מההבדלים בין חלום פרעה לסיפור החלום ליוסף.
- פרעה אומר "והנני עומד על שפת היאור" – זה לא נכון בחלום הוא עומד "על היאור".
- "לא ראיתי כהנה לרוע בכל ארץ מצרים לרוע" – זה לא נאמר בחלום, אבל אפשר להבין למה כי זה לא משהו אובייקטיבי בחלום אלא תחושה שלו שהוא מסביר ליוסף
- "ותבואנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבינה ומראיהן רע כאשר בתחילה". זה לא כתוב בחלום, וזה תיאור עובדתי וזה אמור להיות כתוב בחלום כביכול.
- בחלום עצמו פרעה מתעורר והולך לשון בין החלומות, ושוב מתעורר אחרי החלום השני, לעומת זאת כשפרה מספר ליוסף כתוב שהוא "קץ" אבל לא כתוב שהוא חוזר לישון וגם לא כתוב שהוא קץ אחרי החלום השני.
למה? יש כאן רושם שפרעה מתאר שהוא חלם חלום אחד. יש חלום אחד שהוא מחולק לשניים, החלק המרכזי זה הפרות, ואז צץ תוך כדי גם השיבולים. מה מפריע לפרעה? השיבולים! כי בעקבות זה שראה את השיבולים "ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי", עם הפרות הוא היה יכול להסתדר אבל השיבולים מפריעות לו.
יש כאן דבר מעניין: אולי יש פתרון אחר לחלום פרעה?
אולי הפרות, זה לא משל לאוכל, אלא לאנשים? אנחנו יודעים שעמוס אומר ש"פרות הבשן" זה נשים עשירות ומפונקות בממלכת ישראל. אולי מדובר על ממלכות ועמים "שה פזורה ישראל".
מי יכול להיות הפרה בחלום כאן? "עגלה יפיפיה מצרים" אם מצרים זה העגלה, מי הפרה? האמא שלהם? השליטים המצרים! "הפרות הרעות" = פרעונים. אם היינו מחפשים מילה שתחבר בין המילים "פרה" ו"רעה"? "פרעה"! אולי פרעה חושב שהוא הפרה הרעה "לא ריאתי כהנה לרוע בכל ארץ מצרים", ומה שאומר פרעה "שבאו אל קרבינה… ולא נודע" אולי זה לא דווקא מה שקרה. המילה "רע" מאוד מודגשת כאן.
יש כאן תרבות מצרית בא ה"פרה" זה דבר מוכר וברור, אבל השיבולים זה חדש, זה לא מסתדר. אומנם נראה שהשיבולים זה הכי פשוט אולי, "השיבולים" זה אוכל, ואם השיבולים זה אוכל אז גם הפרות זה אוכל. אז מה הבעיה? הפיתרון של יוסף הוא פשוט, הוא מתבקש! למה פרעה והחרטומים כל כך מתקשים להגיע לזה?
יש כאן כנראה דבר מאוד יסודי, אם זה הפיתרון, יש כאן סתירה פנימית, משהו לא הגיוני.
אם הא-לוקים מודיע לפרעה שעומדת להיות תקופה מאוד טובה ואז יהיה רעב, אז זה "לגלות את הקלפים" הפתרון לסכל את זה, הוא פשוט, לאסף אוכל.
אבל אם האלוקים רוצה להביא רעב, למה שהוא יגלה את זה לפרעה? זה מה שפרעה לא מבין! וגם החרטומים, והם מנסים לחפש משהו שהם לא יכולים לעצור, לדוגמא מהפכה. אבל אז הסיפור של השיבולים לא מסתדר!
וכאן בא החידוש של יוסף, זה חלום אחד, השיבולים באו להסביר את הפרות, הפרות זה גם אוכל, אבל בגלל שאתה פרעה "פרה רעה", אתה לא יכול להבין את הדבר הזה. בשיבולים, פרעה לא אומר "ולא נודע כי באו אל קרבינה" כי הוא לא מבין את החלום הזה.
וכאן יוסף אומר חידוש גדול, החלום, הוא חלום אחד! השינוי שבא ללמד שזה חלום אחד, אבל הוא גם בא לומר שאתה פרעה, לא פתרת את החלום וכמו שלא פתרת, אתה גם לא יכול לתת פתרון לחלום. אתה לא יכול, כי אתה לא מבין אותו נכון, כי הפתרון לא מגיע מהפרות אלא מהשיבולים, הפיתרון הוא לא להקפיא פרות, אלא לאגור שיבולים.
יוסף מבין שזה חלק מהסיפור: ה' הראה את זה לפרעה כדי שידע מה לעשות, ויוסף יגיד לו מה לעשות כי הוא לא היה עולה על זה. פרעה מן הסתם חשב אם ה' גזר – אז אני לא יכול להפר, אבל אם אני יכול להפר – אז ברור שזה לא החלום כי האלוקים כאילו יורה לעצמו ברגל.
פרעה מנסה לבדל את עצמו מהסיפור, "ואני עומד על שפת היאור" אבל הוא כן חלק מהסיפור, כי בחלום הוא עומד "על היאור" ומיד כתוב "והנה מן היאור עולות שבע פרות", ויוסף אומר לו: אתה חלק מהסיפור, אבל זה לא שה' רוצה לגזור עליך גזרה רעה, ואתה צריך למצוא פיתרון. אלא להפך!
ה' מגלה לך את מה שהוא עומד לעשות, כדי שאתה תדע!
"כה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה….
כח הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה "
ה' רוצה שרק אתה תדע, אם זה היה לכל העם אז היה צריך הפתרון להיות "לך לכל מצרים ותגיד להם לאגור אוכל" אבל זה לא הפיתרון. הפיתרון הוא:
"לה וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ–בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ."
ה' עושה את הרעב הזה בשבילך פרעה, כדי שבסוף הכל יגיע לידיים שלך. כל הארץ, כל הבהמה, כל הכסף, כל האנשים, יהיו שייכים לפרעה
" יד … וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה… יט קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם. כ וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה."
וזה פתאום מובן לפרעה ולחרטומים, זה מסתדר. זה מה שמשכנע את פרעה, זה החידוש, שהאלוקים החליט לשתף אותך!
ומה האמת? זה לא נועד בשביל זה, כל הסיפור קרה כדי שיוסף יהיה משנה למלך, שיוכל להביא את המשפחה למצרים, את זה פרעה לא מבין ולא יודע אבל יוסף אולי כן יודע, הוא מבין את השתלשלות העניינים, "יצא מהבור" = יצא לשלוט, יוסף מבין לאן החלומות מובילים אותו אבל את זה הוא לא מספר לפרעה. הכל לא אמור להגיע אל פרעה, אלא כדי שהכל יגיע אל יוסף "ויוסף הוא המשביר לכל הארץ" אבל את זה לא צריך בהכרח לספר לפרעה מלך מצרים.