יואל – התקופה באסקפלריא של תרי עשר – חלק ב
שמע, סיכם וערך: חגי לב – מעלות.
שלש דעות בחז"ל על זמנו של יואל: המקדימים: ימי עלי ובניו, המאחרים: ימי _________ והדעה הנראית בפשט הכתובים ובהתאמה לסידורו של ספר יואל בתנ"ך זהו בימי יהורם בן אחאב.
בשיעור זה נברר דעה שלישית זו:
המתכונת של ספר יואל הוא כמכות מצרים והביטויים דומים.
פרקים א- ב עוסקים בארבה, פרקים ג עוסקים בחושך של בוא יום ה' הגדול והנורא, פרק ד' עוסק במכה הגדולה ובהכאת הגויים הגדולים ובדומה למכת בכורות.
השינוי כאן שמכת הארבה נוחתת על ישראל לעומת החושך שנוחת על הגויים ועוד נעסוק בכך.
בתווך בין לבין יש תשובה גדולה, לאחר הכאת ישראל בארבה, ולפני הכאת הגויים. חידוש הקשר בין ישראל להקב"ה ואח"כ מגיע שלב החושך ויום ה' הגדול והנורא. פרק ד', א ה' לוקח את הגויים לעמק יהושפט ושם שופטם.
ובפסוק יב' יעלו הגויים לעמק יהושפט להישפט שם.
עמק יהושפט מתאים לתיארוך של יהורם בן יהושפט. א"כ מהו הסיפור הגדול שמסופר כאן מאחרי הקלעים?
פרק ד' ביואל:
(ו) וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם: (ז) הִנְנִי מְעִירָם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם: (ח) וּמָכַרְתִּי אֶת בְּנֵיכֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם אֶל גּוֹי רָחוֹק כִּי ה' דִּבֵּר:
הנביא מדבר כאן על כך שהגויים מכרו את בנ"י לעבדים. היוונים כאן אין הכוונה ליוון הקלאסית אלא לאסיה הקטנה סראדיס. מכרתם אותם לבני היוונים, והם אלו שאח"כ ששולחים אותם אח"כ בצי האוניות ומוכרים אותם לעבדים למען הרחיקם מעל גבולם.
היכן מצאנו ארוע כזה? עפ"י זה אנו מבינים את הפיזור בין הגויים המתואר בפסוקים הקודמים ואת המשפט שהקב"ה יעשה לגויים על זה בעמק יהושפט. וכן פסוק ד':
(ד) וְגַם מָה אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי וְאִם גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם:
(ה) אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם:
גם צור וצידון הפיניקים הקדומים גם הם שיתפו פעולה בכל העסק הזה.
על מה מדובר כאן?
המלך יהורם בן יהושפט: דברי הימים ב' פרק כא':
נשים לב לפסוק ז' שם " משמע שהיו ראויים יהודה להישחת. נזכור שבימים ההם ( יהושפט ) אין מלך באדום אלא ניצב מלך והם פורקים עול. פסוק ט' שברי פסוק לא מובנים דיים וכך הוא גם במקבילה בספר מלכים. לא ברור מי היכה את מי? לא ברור מי המנצח ומי המפסיד? ישנה תופעה ספרותית בתנ"ך שכאשר יש משבר גדול הדים לזה נשארים בכתיבה מקוטעת של דברי הנבואה.
דוגמא נוספת: מלכים ב' פרק כה' פסוק ד. מי הלך? מה הלך? החיבור של המילים לא ברור כלל! היה פה אסון גדול וע"כ אי אפשר לדווח על זה ישירות.
גם אצלנו כנראה מסתתר ארוע תרמאוטי שתוצאתו שאדום פשע ביהודה עד ליום הזה!!!
יהורם אינו מלך פשוט, כפי שמתואר בפסוקים כאן, הוא החטיא את יהודה והביא את הצרה הגדולה הזאת.
מכתב מאליהו { דבה"י ב' פרק כא' פסוקים יב כ }
כיצד הגיע מכתב מאליהו הנביא והרי אליהו מזמן הסתלק ועלה השמימה?
פירוט רחב של מחלתו הסופנית של יהורם, והוא אינו נקבר בקברי המלכים. רק אחזיהו קטון בניו נשאר ועולה למלוכה. גם הוא ימלוך רק שנה אחת עד שיהרגהו יהוא מלך ישראל. ממלכת יהודה כמעט וניגמרת, כמעט לא נשאר אף אחד, רק יואש הקטן נשאר. וכל זה בגלל מעשי יהורם.
בפסוק יז' מתואר שבי! השבי קשה מכולם. השבי כולל רעב וצמא ומיתה ויסורים. העמים המתוארים כאן מקבילים לתיאורים בספר יואל: גלילות פלשת. על ארוע זה מדבר הנביא יואל.
הנביא הושע ממשיך נביא אחר. הושע ממשיך את הנביא אלישע ( אותו השם ) ושניהם ממשיכים את יהושע! וגם הראנו קשר קטן לישעיהו.
יואל הממשיך של אליהו, תלמידו של אליהו. עובדיה הוא בדיוק באותה תקופה. עובדיהו הוא עובדיה הנביא. א"כ המכתב מאליהו פירושו עפ"י פשוטו מכתב מבית מדרשו של אליהו כאשר הנביא בפועל שמביאו הוא יואל.
עובדיה דבריו במקור נאמרו לתקופתן. " (יט) וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד:(כ) וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב:(כא) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה:"
צרפת המוזכרת כאן היא במקור צרפתה אשר לצידון וכדברי יואל צור וצידון. ספרד זהו סארדיס. ישנה גלות מירושלים שנלקחו לפיניקים בחוף התיכון ומשם נמכרו לעבדים. פסוק יט מוזכרים הפלישתים המוזכרים גם אצל יואל הנביא 'גלילות פלשת'. ירושת הנגב היא ע"י הערבים המוזכרים ג"כ בדברי הימים ב' כא' אצל יהורם.
הנביא יואל מבשר על השבת יהודה וירושלים ועל קיבוץ הגויים ושפיטתם בעמק יהושפט (ד', ב-ח ), אחריו עובדיה מבשר שהשבים יחזרו כל אחד ויירשו חזרה את המקומות שנכבשו ע"י הגויים. אצל עובדי ישנה תוספת בהזכרת אדום במרכז. מנין אדום צצו? הם התחילו במלחמה עם יהורם בן יהושפט. פרק א' בעובדיה נבואה קשה על אדום- עשו. ביטויים דומים לנאמר ביואל.
עובדיה א'
"(יא) בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָיו וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם: / ביטויים המופיעים גם ביואל / (יב) וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ וְאַל תִּשְׂמַח לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם וְאַל תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה: (יג) אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ: "
אדום עמדו מנגד כאשר השאר שבו שבי ומכרו את יהודה כשבויים בשוק העבדים הגדול בנמל צור. (הידוע מתעודות היסטוריות).
"(יד) וְאַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק לְהַכְרִית אֶת פְּלִיטָיו וְאַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו בְּיוֹם צָרָה:"
להילחם ישירות אין לו אומץ, בזוי הוא מאד. אבל לשתף פעולה ולהסגיר את יהודה ביום אידם הוא יודע. אדום דומה להתנהגות זרעו עמלק. גם הם סוחרי עבדים.
הנביא מבשר לו על יום ה':
"(טו) כִּי קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ:"
אם כן, הנביא יואל והנביא עובדיה מנבאים על אותו ארוע ועל אותו יום ה' הקרב ובא!
יואל פרק ג'
"(א) וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ: (ב) וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי:"
העבדים והשפחות אלו בני יהודה אשר נישבו, עליהם ישפוך ה' מרוחו.
זהו מעין חורבן קטן שיחזור לאחר מכן בחורבן שומרון וירושלים. המתכונת של ספר יואל היא יציאת מצרים / בית עבדים, מפני שזה היינו הך. גם שם נגאלו ישראל מידי משעבדיהם וה' התגלה על הגויים במכות מצרים ושפטם.
באמת היה ראוי לבוא על יהודה באותה שעה חורבן וכפי שראינו רמזים לכך בהתבטאויות על יהורם. יהודה כמעט ואבדה מחמת הדברים הנוראים שעשה יהורם. עם ישראל חוזר מחמת שיש תהליך תשובה גדול וזה בימי יהוידע כהן גדול.
תהליך התשובה מוזכר כאן בספר יואל בפרק ב', טו כז.
עכשיו נעבור לספר עמוס
על מה מדבר ספר עמוס? פרק א' פסוק ו ואילך: עמוס פוקד על כל הגויים: פשעי דמשק, פשעי עזה ( היא פלשת בלשון יואל ), פשעי צור, פשעי אדום (ביטויים דומים ג"כ לעובדיה) וכו' עמוס בעקבות יואל מדבר על אותה תקופה. אמנם הוא מנבא אחרי יואל, בימי עוזיהו, אבל דבריו נסובים על אותם התרחשויות!
פרק ב' פסוק ד תיאור של עבודה זרה ביהודה. לאיזו תקופה הוא מדבר? על עוזיהו??! וודאי שלא! אלא על ימי יהורם ועתליה אחריו. ישנו סגירת חשבונות פה אחורנית.
פרק א' פסוק ג': פשעי דמשק, בית חזאל סגירת חשבונות עם תקופת חזאל וימי ארם דמשק שמלכו בכיפה עד לימי יהוא ובניו.
מלכים ב' פרק י':
"(לב) בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל: (לג) מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:"
עמוס פרק א'
"(יג) כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם: (יד) וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה: (טו) וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה הוּא וְשָׂרָיו יַחְדָּו אָמַר ה':"
מתי זה קרה? זה קרה במקביל!
ארם באו מצפון, הצטרפו בני עמון מן הדרום ובקעו את הרות הגלעד עוד בימי יהוא. " והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא… ( וכבר הסברנו פסוק מסובך זה )
עמון אומה חלשה, אבל נקרתה לפניהם ההזדמנות להרחיב גבולם.
וכבר אמר אלישע לחזאל ובכה תוך כדי דבריו במלכים ב', ח':
" (יב) וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ:"
עמוס פרק ב' פסוק א:
"(א) כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד:"
מכוון למלחמה שבימי יהושפט מלחמת שלשת המלכים במואב ושם הסברנו בארוכה את פרשת שריפת בנו של מלך אדום על החומה.
כל זה למה עמוס מכוון? להיכן הוא רוצה להוביל אותנו?
כל זה מכוון לפרק ב':
" (ו) כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: (ז) הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי: (ח) וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם:
(ט) וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת: (י) וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי: (יא) וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה': (יב) וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ: (יג) הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר: (יד) וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ וְגִבּוֹר לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ: (טו) וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ: (טז) וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה':
המתכונת של כולם זוהי כותרת שלא מתפרטת ורק החטא הרביעי מפורט כולל בדבריו על יהודה.
כאשר הוא מגיע לישראל הוא מפרט שלשה ועוד ארבעה סה"כ שבעה חטאים!
החטא הגדול של ישראל הוא על כך שהם חטאים בדיוק באותו החטא של האומות: מכירת אחיהם לעבדים: " עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: "!!!
מכירת האחים לעבדים משמעותו ביטול יציאת מצרים וכפי שידוע מסופם של קללות פרשת כי תבוא והדברים ידועים…
" והשיבך ה' אלוקיך מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לא תשובו לראותה והתמכרתם שם לעבדים ושפחות ואין קונה!!!" אתם תחזרו למצרים וכאילו לא יצאתם מעולם מבית עבדים למתן תורה.
בדור זה הם מתחילים להרגיש טעם של גלות. עם ישראל עושה תשובה גדולה ועל כן ה' אוסף את הגויים ושופטם. יום ה', יום המשפט. עמוס חוזר וסוקר את המאזן ביחסי ישראל והגויים ובכלל זה תקופת העבודה זרה בימי יהודה.
ועל כן עומס בא בטענה קשה!!! כיצד אתם ישראל עושים את אותו דבר, מוכרים אחיכם לעבדים?
לאחר שהגויים הסובבים אתכם נשפטו על דבר זה בדיוק שמכרו אתכם לעבדים?
אין כמו הנביא עמוס בתיאוריו את יום ה'! הם כולם תלמידי אליהו שהוא הראשון שמזכיר את יום ה' הגדול והנורא בסוף ספר מלאכי הוא אליהו. "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא "
עמוס פרק ה' פסוק י"ח:
" (יח) הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה' לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר:
(יט) כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ: (כ) הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם ה' וְלֹא אוֹר וְאָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ: (כז) וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ:"
במצרים לגויים היה חושך ולישראל היה אור בכל מושבותם. עמוס מזהיר את ישראל שבתנהגותם זאת הדומה לאומות העולם. יום ה' בשבילם ג"כ יהיה חושך ולא אור!
נבואת תוכחה קשה מאד לישראל.
בהמשך נראה את הקשרים בו נבואות ישעיהו בתחילתו על המלך עוזיהו לבין הנבואות הקשות על ישראל בנביא עמוס.
יש להעיר שאמנם יש עבירות נוספות המוזכרות כאן בעמוס אבל אנו זהו החטא העיקרי ולעניינו בו אנו מתמקדים כעת.
הרקע לחטאם של ישראל
כיצד ישראל ירדו למצב כזה?
כיצד הגיעו למצב שהם מוכרים את אחיהם בעבור נעלים?
הנביא עמוס מציין עוד משהו בצורה מודגשת: פרק ד'
"(א) שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה: (ב) נִשְׁבַּע אֲדֹנָי ה' בְּקָדְשׁוֹ כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה:
מזכיר לנו את הפסוק האחרון בתוכחת פרשת כי תבוא!
עמוס פרק ה':
"(א) שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה בֵּית יִשְׂרָאֵל:(ב) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ: (ג) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף תַּשְׁאִיר מֵאָה וְהַיּוֹצֵאת מֵאָה תַּשְׁאִיר עֲשָׂרָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל: (ד) כִּי כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ: (ה) וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן: (ו) דִּרְשׁוּ אֶת ה'וִחְיוּ פֶּן יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף וְאָכְלָה וְאֵין מְכַבֶּה לְבֵית אֵל: (ז) הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ: (ח) עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ:"
הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה עמוס הוא הנביא הראשון שמניח את עובדת הגלות על השולחן!
ושוב בהמשך במפורש: " (כז) וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ:"
עמוס פרק ו'
"(א) הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: (ב) עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה אִם רַב גְּבוּלָם ִגְּבֻלְכֶם:
שוב טענה לישראל: האם אתם טובים יותר מהאומות הסובבות אתכם?!
(ג) הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס: (ד) הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק: (ה) הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר: (ו) הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף:
ועל כן שוב חוזרת הגלות: " (ז) לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים".
המשך עמוס פרק ו'
(ח) נִשְׁבַּע אֲדֹנָי ה' בְּנַפְשׁוֹ נְאֻם ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ: (ט) וְהָיָה אִם יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד וָמֵתוּ: (י) וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה': (יא) כִּי הִנֵּה ה' מְצַוֶּה וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים וְהַבַּיִת הַקָּטֹן בְּקִעִים: (יב) הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה: (יג) הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר(=שם מקום בעבר הירדן) הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם(=כנ"ל): (יד) כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל הָעֲרָבָה:"
מוכר לנו מכיבושי ירבעם השני!
כל מה שלקחתם הכל ילחצו אתכם שמה.
עמוס פרק ז – איננו נכנסים לדיון גופו בין עמוס לאמציה, אלא לציטוט שמובא בשם עמוס ולתגובתו של עמוס.
(י) וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו:
(יא) כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ: / נבואה קשה נאמרה ע"י עמוס על המלך ירבעם/
(יב) וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא: (יג) וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא:
(יד) וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים: (טו) וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (טז) וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר ה' אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק:
(יז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת / נבואת פורענות פרטית על אמציה / וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ:" / שוב נבואת גלות על ישראל /
וכן בסוף ספר עמוס, פרק ט:
" (ח) הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי ה' בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם ה': (ט) כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ: / פני ה' בממלכה החטאה גלות ולא השמדה מוחלטת / (י) בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה: (יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם: (יב) לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' עֹשֶׂה זֹּאת:/ כפי שאמר הנביא עובדיה /
(יג) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה: (יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: (טו) וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ:/
הסיומת היא טובה אבל זה אחר שתבוא הגלות!
אין הבדל בין ישראל לגויים. ראה תחילת הספר בפרק א' ביטויים של גלות גם על ארם דמשק וצור.
כיצד הגיעו ישראל למצב כזה?!
אע"פ שהדברים נראים איומים, המצב לא בדיוק כך! הנביא עמוס עצמו מבאר דבריו בפרק ח':
"(ד) שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ: (ה) לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה: (ו) לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר:
(ז) נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: (ח) הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה וְנִשְׁקְעָה כִּיאוֹר מִצְרָיִם: / שוב סיפור יצ"מ /
לא מדובר כאן בתפישת אנשים ולקיחתם בכוח לעבדים. על מה מדובר כאן איפה?
הרושם שהדברים נעשים כאן עפ"י דעת ועפ"י חוק. יש כאן כוחות שוק שפועלים חזק.
מעלים מחירים כשצריך. יש עכשיו לחץ. כאשר יש תבואה לפני השבת והחגים, סוגרים את השווקים ומעלים מחירים. אף אחד לא מכריח לקנות. אבל אי אפשר שלא לקנות שהרי מדובר לא על מותרות אלא על האוכל. משחקים כלכלים המונעים ע"י אינטרסנטים הגורמים לעשירים להתעשר יותר. הלחץ גדל והמסכנים אין להם ברירה אלא לקנות לחג. נאלצים לקחת הלוואה שאח"כ אי אפשר להחזירה מפני שאין מאיפה לשלם. הפער הולך גדול.
" לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל " החקלאים מביאים את תבואתם לשוק והסוחרים דורשים איפה גדולה יותר עבור השקל שאתמול היה נמוך ערכו ועתה גדל והוא שקל גדול. מקטינים ומגדילים את המטבעות ושוחקים את הרווח של האיכרים הזעירים.
המשחקים הללו נעשים ע"י אלו שיש להם. וזה תמיד תמיד כך! כן, גם היום!
כאן זה נראה חמור שבעתיים מפני שזה לא קרא במקרה. אלא יש כאן הכוונה מלמעלה. " (ד) שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ:" יש כאן מימד של תכנון.
אמנם מוזכר גם: " וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה: " אפשר שהפסוק כפשוטו שהמרמה היא מרמה ממש ואפשר שהכול נעשה כחוק ובכל זאת הנביא מכנה זאת מאזני מרמה וכפי שבארנו. התוצאות הן כניסת אנשים לחובות, פער הולך וגדל, לקיחת הלוואות ועד… לשעבוד החלשים לעבדים תמורת הלוואותיהם!
אע"פ שאין ריבית ממש, עצם המשחק בכוחות השוק וניתנת הלוואות שלאחר מכן אין אפשרות להחזירם עקב העלאת מחירי התבואה. הכל מתוכנן להשתלטות העשירון העליון וניצול ציני של העשירונים התחתונים.
כל ההסברים הפורמלים וההלכתיים לא מעניינים את הנביא עמוס ואת השיפוט הנבואי, והנביא מטיח בהם: "לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם ".
עמוס פרק ה'
" (יב) כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקחֵי כֹפֶר וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ:(יג) לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא:(יד) דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע לְמַעַן תִּחְיוּ וִיהִי כֵן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם:"
אנשי ישראל טוענים הכל בסדר והכל עפ"י ההלכה ועל כן ה' איתנו. על טענתם הזו עונה להם עמוס מה שעונה.
"(טו) שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף:"
הכל נעשה עפ"י עורכי דין ועפ"י חוק ועפ"י הסדר הטוב. ואעפ"כ נדרשים גם להסתכל על התוצאות ששורה אחרונה אנשים הגיעו לפת לחם ולשעבודם לאחיהם. ( ראה היום את המחויבות של האנשים להלוואות, למשכנתאות בהתחלה זה נראה מפתה וטוב אבל בלי להרגיש אתה צונח לחובות איומים עד לזריקתך מהדירה. )
הם מתאווים יום ה', הם בטוחים שהכול בסדר. ועל כך עונה עמוס: "(יח) הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה' לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר:
עמוס פרק ו':
" (ד) הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק: (ה) הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר: (ו) הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף: "
הנביא מזהה מצב של מעמד עליון המנצל את המעמדות הנמוכים. ( דירקטוריון, משכורות מנופחות של בכירי המשק וכד' ) ועל כן זועק עמוס: " (ז) לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים: "
מוסר הנבואה: הנביא יכול לומר את הרע בעיני ה' בלי התחכמויות ופלפולים שרק הנייר סובלם, אבל לא דבר ה'. הם שאננים ובוטחים כי הכל נראה להם תקין. אבל הנביא מזהה שהכול רקוב מלמעלה. האנשים המכובדים עם החליפות למעלה הם פעמים רבות הגנבים והרוצחים היותר גדולים מ'רוצחים וגנבים קטנים למטה'.
מדוע חטא זה התרחש דווקא בדור זה? למה דווקא בתקופה זו?
הנביא עמוס מנבא בתקופת ירבעם בן יהואש ובימי עוזיהו. זוהי תקופה של התעצמות אדירה ומהירה ביהודה ובישראל. אצל עוזיהו הרחבנו בזה. שתי הממלכות חוזרות ביחד לממדי גבולות של ימי דוד ושלמה הממלכה המאוחדת ! האנשים דימו להם שהכול בסדר: " (ה) הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר: ".
דור אחד לפני כן היה נסיון לחיבור: אמציה מלך יהודה ויואש מלך ישראל: הם דיברו על חתונה במשל החוח. כרתו ברית ( הגדוד) ובא הנביא ואסר עליהם. מלך ישראל כעס והתוצאות היו קשות מאד. אמציה פגע קשה בממלכת יהודה. בסוף אותו תהליך שתי המלכים נענשו קשות. בימי בניהם נוצר החיבור בין שתי הממלכות: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל… / ביטוי המלמד על אחדות. "(מל"ב, יד', כח )
עמוס ח', יד: "הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד" שבועה כזאת המחברת את דן את באר שבע היא מרמזת על מציאות חדשה של אחדות. מציאות שהסתלקה מימי התפלגות הממלכה ועד עתה.
הביטויים של עמוס מזכירים את נבואות ישעיהו העוסקות בימי עוזיהו. נבואות הפותחות ב"הוי". ואת הטענות על השותים יין ועל המתאווים את יום ה'. תיאורי חוסר המשפט והצדקה שנאמרו בישעיהו.
צמיחה מהירה בשתי הממלכות התאומות ולאחר תקופות קשות. צמיחה שאין לה בסיס רוחני ומוסרי המצדיק זאת.
(כג) וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה: ( מלכים ב' ,יג )
(כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר: (כו) כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: (כז) וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ: ( מל"ב יד' )
תהליך פתאומי זה הביא צמיחה כלכלית מהירה, זרימת מיסים ומכס של העוברים בין ים סוף לנהר פרת. צמיחה זו מעשירה את העומדים בראש הפירמידה ואת היודעים לנצל את הרגע ולהתעשר. צמיחה כזאת ללא תשתית מוסרית מביאה מחירים מוסרים כבדים. ישועת ה' הגדולה טומנת בחובה גם סיכונים קשים של גאווה וצמיחת עוולות מוסריות קשות.
התיאורים במלכים על המלך עוזיהו והתיאורים בישעיהו על הגאווה הגדולה שאפפה את דורו של עוזיהו מתאימים לתיאורים בעמוס על תקופת ירבעם בן יואש.
כאן נגזרה גלות על ממלכת ישראל: על השחיתות המוסרית בין אדם לחברו.
ביהודה הגאווה הביאה לגאווה של המלך עוזיהו והוא כידוע נצטרע על כך.
יונה הנביא
קבוצה גדולה של נביאים הולכים בעקבות הנביא יואל ועוסקים באותה תקופה.
הנביא יונה הוא הכי מפורש שהוא בעניינו. הכיצד?! ראה מלכים ב' פרק יד', כה: " (כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר:".
חזרנו יחד עם מלכות יהודה לגבולות ההבטחה. הכיצד?! זו עבירה וזו שכרה?! דיברנו על כך.
היכן הייתה נבואה זו של יונה. היכן נסתתרה?
נראה שיונה לא אמר נבואה זאת לירבעם. הכתוב: " כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר:" מלמד שזהו עבר מוקדם. הנבואה נאמרה בעבר ועכשיו היא מוזכרת שוב.
מלכים ב' פרק ט':
"(א) וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד: (ב) וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר: (ג) וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה: (ד) וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד: (ה) וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר וַיֹּאמֶר יֵהוּא אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֶיךָ הַשָּׂר: (ו) וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם ה' אֶל יִשְׂרָאֵל: (ז) וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל: (ח) וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל: (ט) וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה:
חז"ל מזהים נער זה עם יונה הנביא. יש כאן דגש: הנער הנער הנביא. מחד גיסא הוא נערו של הנביא ומאידך הוא גם הנער הנביא. הדבר כאן עמום וחז"ל מזהים זאת כדמות עצמאית חשובה והיא יונה.
נבואה זאת הייתה צריכה להינתן ע"י אליהו בשעתו, אליהו בפועל רק משח את אלישע ואת יהוא בן נימשי מעביר אליהו לאלישע, ואלישע מגלגל זאת הלאה ליונה. נראה שמשיחת יהוא בן נימשי למלך על ישראל זהו דבר קשה מאד וע"כ כולם מגלגלים זאת הלאה. יונה הוא מבית מדרשו של אליהו (יונה מעמידים אותו חז"ל מול אליהו } והוא הולך בעקבות את יואל. יואל ואליהו אותם אותיות. יואל ממשיך את אליהו. כאליהו בסוף ספר מלאכי גם יואל מזכיר ביטויים דומים על יום ה' הגדול והנורא.
כנראה בנבואת יונה ליהוא בן נימשי נאמרה נבואה נוספת של השבת גבול ישראל לגבולות ההבטחה.
הסיטואציה של משיחת יהוא למלך הייתה מאד לא הגיונית ולא ראלית. המהפכה התרחשה באמצע המלחמה, כורת ומנתק את קשרי ממלכת ישראל עם יהודה ועם צור וצידון. ומסבך את ממלכת ישראל עם כל שכנותיה. יהוא עושה זאת במצות הנביא. זה הימור גדול על כל הקופה. יהוא לא מצליח וישראל צוללים מטה מטה.
מלכים ב', י:
"(לב) בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל: (לג) מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:"
יש בזה חילול ה' נורא. גם הנביא אלישע התבטא בצורה דומה כלפי חזאל בזמן משיחתו:
מלכים ב', ח:
"(יב) וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ:"
ראינו את גדודי ארם מטיילים חופשי בישראל בימיו של אלישע. אלישע מאריך ימים וממתין 60 שנה עד שיגיע היום שבו יתוקן חילול ה' הגדול הזה.
מלכים ב' פרק יד': " (כח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:" זה מהפך אדיר. מלחמה ממושכת נערכה בשביל להשיב את דמשק לישראל. הכתובים מצניעים את ה'מהפך' הזה, מפני שאין רצון להבליט טת זה. לא ראויים ישראל להשבה זאת אלא שמפאת חילול ה' ניתן להם זאת.
בימי יהואחז כמעט טנמחקו ישראל מהמפה וזה הגיע להם. אלא שזכות אבות הגנה עליהם
מלכים ב', יג:
"(כב) וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז: (כג) וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה:"
ועפ"י חז"ל כאן תמה זכות אבות!!!
יש מחיר לכך שמקבלים ' מתנות ' כאלו ללא הצדקה!
* השאלה הגדולה היא: מה רוצה יונה? מה מפריע לו?
יונה נשלח בכל מיני שליחויות ומנסה להשתמט. עליו נאמר 'נביא שכובש נבואתו'.
יונה פרק ג':
"(י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה: " "(א) וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ: (ב) וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: (ג) וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:"
ביטויים דומים אצל אליהו.
סיפור הקקיון והתולעת וכו'. המתח התפוגג כבר. הקב"ה ניחם כבר על הרעה ויונה חרה לו. בשביל מה מתיישב יונה לבדוק מה יהיה בעיר? ההתהפך העיר או לאו?
התשובה פשוטה: יונה יודע שה' מחל להם והעיר לא תתהפך. אלא יונה מחכה וממתין לראות מה יהיה עם תשובתם של אנשי העיר! טענתו של יונה כלפי ה' היא: מדוע ה' מקבל תשובה כזאת? האם גם אצל ישראל ה' יקבל תשובה לא שלמה כזו? תשובה שהיא מהפה וחוץ, תשובה שלא תחזיק מעמד זמן רב?
טענת יונה: זו לא אמת. וא"א לקבל תשובה כזו.
בלשון חז"ל: אליהו תבע כבוד האב, וכנגדו יונה תבע כבוד הבנים!
חז"ל אומרים שיונה כונה נביא שקר!
מדוע? מפני שכל מהפכת יהוא וכישלונה על הכתפיים שלו. יונה אומר להקב"ה: " אני יודע, להם תוותר ולעם ישראל לא תוותר! ".
חז"ל מדייקים 'כאילו' משבר פסוק כאן (וכדרכם )שתשובתם של אנשי נינוה לא רצינית. אבל בעצם זה זועק מכל הפרשיה כאן.
יונה פרק ג':
"(ה) וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם:
(ו) וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶך נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר:
(ז) וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ:
(ח) וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם: "
מה פתאום מכסים את הבהמה בשק?! זהו חיצוני. במה חטאו הבהמות?
הקב"ה מכניס את הבהמות בסופו של דבר:
"(יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:"
הספר מסתיים בהשוואת האדם בנינוה לבהמה. בבחינת ' אדם ובהמה תושיע ה' ' .
התשובה כאן היא של האדם והבהמה באותה רמה! שימת שקים היא תשובה חיצונית ולאו בהכרח מעידה על שינוי פנימי.
הנביא יואל: יג' מידות רחמים מופיעות בתנ"ך כ-20 פעמים בצורות שונות.
בספר יואל פרק ב' מופיעים יג' מידות בדמיון מפתיע לנביא יונה . ההקשר שם:
" (יב) וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד: (יג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: (יד) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם:
מתחילת הדברים בפסוק י"ב 'אנו למדים איזוהי תשובה אמיתית הנדרשת עפ"י הנביא יואל!
וביונה: " כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:"
ספר יונה מחולק לשני סיפורים ( יונה מול הגויים ): פרקים א-ב ה' שולח ה' את יונה. ובפרק ג' שוב שולח אותו.
בפרק ב' אוה"ע הם המלאכים בספינה. המאבק של יונה מול המלאכים זהו מיקרו של הסיפור הגדול של יונה. המלאכים נראים טוב מאד, הם מתייראים יראה גדולה. בתחילה הם מסרבים להטיל את יונה לים, לבסוף הם זורקים אותו…
כיצד יונה מסכים בכזו שלוות נפש שיטילו אותו לים? סערה שאפי' המלאכים מתרגשים ממנה ויונה אדיש… הכיצד?! יונה יודע בוודאות שזה בגללו. ע"כ הוא נרדם ולא מזיז לו. ההיפך מהתנ"ך במקום שהנביא יעיר את האנשים לתשובה, רב החובל מבצע זאת!
"שאוני והטילוני אל הים ": יונה מסרב להשתתף במשחק. יונה לא מוכן להשתתף בנבואה זו. ה' מחזיר אותו בהמשך למשחק.
המלאכים נראים לכאורה בסדר גמור: יראים את ה' ונודרים נדרים… יונה טוען שזה התלהבות של רגע ושוב דבר לא נשאר מזה. יונה מושלך אל הים ושם חושף את ההבדל בינו לבין הגויים:
"(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:(ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:(ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:(ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי:(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:(ט) הם הגויים/ מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:
הם התלהבו וברגע שזה נגמר חסדם יעזובו. ' חסד לאומים חטא'
(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַה':
לעומת המלאכים שנדרו נדרים והבטיחו הבטחות ומי יודע אם קוימו בפועל… אני, יונה אשר נדרתי אשלמה!
" כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:"
מידת האמת חסירה- יונה מדלג על מידת האמת!
נינווה אלו האשורים שמתחילים את מסע ההגליה הכי אכזרי בעולם. יונה בן אמיתי זועק על מידת האמת החסירה לכאורה בהנהגת ה' את האומות.
סיפור הקיקיון: יונה לא חס על הקיקיון! יונה חס על הראש שלו! הקיקיון כאן אינו משל על אנשי נינוה. הוא משל על תשובתם של אנשי נינוה שבין לילה היה והין לילה אבד. קורת רוח אפי' של שעה היא חשובה. צל היה כבר ליונה. הקיקיון הוסיף קורת רוח ליונה. צל היה כבר מן הסוכה. הקיקיון בא להציל לו מרעתו. הלימוד ליונה שהתשובה אפי' לשעה בעלת ערך היא!
*בימי ירבעם עלו הגאווה והשחצנות לראשם של ישראל בעקבות עלייתם המהירה למעלה ובלי שהגיע להם כך.
עמוס בפרק ו' משווה בין ישראל לגויים מסביב ומתברר שאין הבדל!
"(א) הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: (ב) עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם: (ג) הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס: (ד) הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק: (ה) הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר: (ו) הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף: (ז) לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים: פ
… (יג) הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם: (יד) כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל הָעֲרָבָה: "
מקביל לנבואת יונה שהשיה לישראל בדיוק את הגבולות הללו. עונשם שתשוב ותילקח מהם הנחלה שזכו לקבל בנבואת יונה. ומי הגוי שעמוס מבשר עליו: אלו אשור! לאחר עמוס הנביא נשלח יונה להחזיר בתשובה את אשור. ברור א"כ מדוע יונה מסרב להשיבם בתשובה.
יונה נסרב ללכת ולשתף פעולה בהבאת אשור על ישראל לאחר נבואתו עצמה שניבאה לישראל על החזרת " מלבוא חמת ועד ים נערבה " קשה מאד לנביאי ישראל לנבא פורענות על ישראל.
ההבדל בין ישראל לאומות: ישראל יש נצחיות. אצל האומות זה לא כך! ועל כן מישראל התביעה לתשובה מלאה היא גדולה. עמוס מזהיר בגלות, שוב ושוב. הגלות אינה סוף פסוק. מפני שאצל ישראל לאחר הגלות יש גאולה. לעומת זאת אצל האומות לאחר הגלות אין חזרה ונמחקה האומה. ועל כן אוה"ע מקבלים הזמנות נוספת ואפי' תשובת קקיון תתקבל, ורק כאשר תתמלא סאתם כלשון חז"ל יענשו ויעלמו.