ההכנות לכניסה לארץ
בפרשת השבוע יש תופעה מעניינת. הרבה מחטאי בני ישראל בעבר מוזכרים בפרשה:קורח (כ"ו, ט' – י"א, כ"ז, ג'), נדב ואביהוא (כ"ו, ס"א), המרגלים (כ"ו, ס"ד – ס"ה), מימריבה (כ"ז, י"ד). חז"ל מוסיפים שדברי בנות צלפחד "כי בחטאו מת" רומזים לכך שלאהיה מהמרגלים או מהמתאוננים. יש להבין את הצורך באיזכור החטאים כחלק מההכנהלכניסה לארץ.
נראה, שבעת הכניסה לארץ יש צורך לחזור אל חטאי הגלות, ולהתבונן בהם על מנתשנדע כיצד לבנות בארץ ישראל חיים מתוקנים ולא ניפול שנית באותם חטאים.
המחשבה שבעת הכניסה לארץ עלינו לשכוח את הגלות ולא להתעסק בה, גורמת לכךשבסופו של דבר חוזרים אל הטעויות שהיו בגלות. הרצון להופיע גאוה לאומית בלאלהבין את הגורמים למצב בגלות, גורם לכך שבסופו של דבר ישנה כניעה לאומית, שכןהחטא לא תוקן. דוקא הרצון לחדש ולהתחדש, דורש הבנה מעמיקה של העבר, עלהצלחותיו וכשלונותיו, כדי להיבנות מתוך כך בצורה מתוקנת ושלמה.
עיקר הפרשה עוסקת בהכנות לכניסה לארץ – המנין, חלוקת הארץ ומינוי המנהיגות.הקושי מתעורר בפתיחת הפרשה – פרשת מינויו של פינחס – ובסופה, פרשת הקרבנות,שיש להבין את קישורן לכניסה לארץ.
השפת האמת1 מתייחס לענין:
הענין הוא כי עתה התחיל להיות הנהגה אחרת של דור באיהארץ. לכן הי' מנין חדש… ולכן כהונת אהרן היה מתנה משמים. ופנחס בדין זכהלכהונתו כי היה לפי השתנות הדור שהתחיל עתה להיות עבודת האדם והתעוררותשלמטה בחינת תורה שבע"פ.
השפת אמת מסביר, שגם כהונת פינחס קשורה לכניסה לארץ. בארץ ישראל מתחלפתההנהגה להנהגה שבאה מכח מעשי האדם. פחות ניסים ומתנות משמים, ויותר שפע שבאכתוצאה ממעשיו של האדם. אהרן נבחר בסגולה אלוקית – "מתנה משמים", וזוהי הנהגתהמדבר. פינחס, לעומתו, זכה בכהונתו כתוצאה ממעשיו, ולכן כהונתו ניתנת ערבהכניסה לארץ.
חז"ל בספרי2 רואים קשר ביןהפרשה הקודמת לקרבנות:
וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלוקי הרוחות לכל בשראיש על העדה.
לבין פרשת הקרבנות:
וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהםאת קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו.
ואומרים חז"ל שהקב"ה אומר למשה "עד שאתה מצוני על בני צוה בני עלי" (רש"י), וזהלשון הספרי:
"וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל וגו' את קרבנילחמי" למה נאמר לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם משל למה הדברדומה למלך שהיתה אשתו נפטרה מן העולם היתה מפקדתו על בניה אמרה לו בבקשהממך הזהר לי בבני אמר לה עד שאת מפקדני על בני פקדי בני עלי שלא ימרדו בי ושלאינהגו בי מנהג בזיון, כך אמר לו הקב"ה עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלאינהגו בי מנהג בזיון ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר, מהו אומר כי אביאם אלהאדמה וגו' (דברים ל"ג) עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי לכך נאמר צו את בניישראל.
משה עדיין בהנהגת דור המדבר, מבקש אתערותא דלעילא "יפקד ה' וגו'", והקב"ה אומרלו שכבר מתחילה הנהגת א"י והאחריות עוברת לבנ"י "צו את בני ישראל".
עד עתה, ההנהגה היתה שמיימית – "לחם מן השמים", לא מעשיהם של בני ישראל גרמולירידת השפע אלא עצם מציאותם. עתה מתחילה הנהגה התלויה במעשיהם של ישראל.כעת הגיע הזמן של של "צוה את בני עלי" – שבני ישראל יורידו, במעשיהם, את השפע.לא עוד "לחם מן השמים" אלא "קרבני לחמי" – לחם מן הארץ אל השמים.
נמצא, שהפרשיות הסובבות את עיקר הפרשה, מצטרפות לאותו ענין – הכנה של בניישראל לכניסה לארץ, מעבר להנהגה ארצית, בה הדברים מופיעים על פי מעשי האדםולא כמתנה משמים.
1 שנת תר"מ.
2 ספרי, פרשת פינחס, י"א (הובאברש"י).