סנפיר וקשקשת – שתי תורות
בין דיני מאכלות אסורות מופיעים בפרשתנו סימני הטהרה של הדגים: סנפיר וקשקשת.
בשיחה לפרשת שמיני דובר על סימנים אלו, והפעם נרחיב מזוית שונה מעט.
השל"ה מסביר את המשמעות של סימני הטהרה של הדגים:
הנה תלמידי חכמים נמשלו לדגים הפרים ורבים, ואמרו בחגיגה על הפסוק "כמסמרות נטועים", מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים, והעוסקים בסודות התורה צוללים במים אדירים ועמוקים והם קדושים וטהורים כמותם. ותנן "קשקשים הם הקבועים בו, וסנפיר הפורח בהן". ועתה אפרש הסוד, הקבועין רומז על מה שקיבל מרבו והוא בחינת חכמה, וסנפיר אשר מתפשט בהם בחינת בינה שהיא שכל המוליד ובזה יגדיל תורה.
התורה מורכבת משני יסודות: יסוד קבוע ויסוד משתנה; תורה שבכתב ותורה שבעל פה. הקשקשת היא הקבועה – תורה שבכתב, הסנפיר הוא המשתנה – התורה שבעל פה.
מדוע נדרשות שתי תורות? מדוע אין די בתורה אחת1?
שתי תורות אינן רק שני ספרים שונים, שתי תורות הן שני מקורות האמורים לבנות את חיינו.
האחד הוא התורה הכתובה והמסורה מדור לדור. כל היסודות ההלכתיים והרוחניים שאינם בני שינוי ואינם תלויים במציאות זו או אחרת, והם עוברים מדור לדור כמו שהם.
היסוד השני הוא המציאות הדינמית והמשתנה. לכל דור יש צורת חשיבה שונה, צורת חיים שונה, וממילא בעיות ואתגרים שונים והתמודדויות שונות.
רק החיבור בין השתיים יוצר תורה שלמה, המבוססת על עקרונות נצחיים, ומתיישמת בכל דור.
פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו, כיצד התורה, שניתנה לעם ישראל במדבר לפני שלושת אלפים שנה, מחזיקה מעמד בדורות משתנים ובמקומות משתנים, עם כל ההבדלים בין התקופות והמקומות השונים.
התשובה נעוצה בכך, שהתורה שבכתב איננה עומדת בפני עצמה, אלא מופיעה יחד עם התורה שבעל פה. יחד עם העקרונות הנצחיים ניתנו גם הכלים כיצד ניתן ליישם אותם במציאויות משתנות.
הרמב"ם כותב2:
בית דין גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.
דברי הרמב"ם מלמדים אותנו על היחס בין שתי התורות.
התורה שבכתב נצחית היא, ואין לשנותה, אך כיצד לפרש אותה, דבר זה נתון בידי חכמי הדורות לפי מה שנראה בעיניהם – לפי צרכי הדור והאתגרים השונים העומדים בפניו.
ענין נוסף שיש לעמוד עליו הוא הצורך שלנו בהקשבה למציאות. כיון שהמציאות היא מקור על פיו אנו חיים את חיי התורה שלנו, הרי שעלינו "ללמוד את הדור", עלינו להבין מתוך המציאות מהם צורות החשיבה המיוחדות של דורנו, מהם האתגרים העומדים בפנינו בכל תקופה וכיצד עלינו להתמודד עימם. רק אם נעמיק בכך, נדע מה ה' אלוקינו דורש מעימנו בדור זה, ואיך התורה שבכתב חיה גם בדורנו.
1 עי' שבת לא., דברי שמאי לנכרי ששאלו כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ועי' טור או"ח סי' קל"ט.
2 הלכות ממרים פרק ב הלכה א.