ויגש אליו יהודה
במדרש דרשו את מעשה יהודה:
"ויגש אליו יהודה" – כתיב "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה" (משלי כ') משל לבאר עמוקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה התחילו הכל דולין הימנה ושותין, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו1.
ובזוהר דרשו פסוק זה באופן אחר:
'מים עמוקים עצה בלב איש' דא יהודה בשעתא דאתקריב לגביה דיוסף על עסקא דבנימין ו'איש תבונות ידלנה' דא יוסף.2
ומעיר ה"שם משמואל"3 על דרשת הזוהר שלכאורה צריכה להיות הפוכה ש"עצה בלב איש" זה יוסף ו"איש תבונות ידלנה" זה יהודה כמו שדרשו במדרש.
ונראה שהמדרש והזוהר משלימים זה את זה.
המדרש מדבר מצידו של יהודה. יהודה רואה שיש משהו מיוחד במאורעות שעברו עליהם במצרים. איננו מבין את הנהגות שליט מצרים כלפיהם שמצד אחד מתייחס אליהם בסבר פנים יפות ומצד שני מערים עליהם קשיים ודורש דרישות מיוחדות, ועל הכל הסיפור הגביע באמתחת בנימין.
יהודה מחליט לספר לאיש שלפניו את הסיפור כפי שהוא רואה אותו מתחילתו ולראות באיזה קטע של הסיפור יבריקו עיניו. הוא מנסה לדלות דרך הסיפור את אשר בלב האיש העומד מולו.
הזוהר מדבר מצידו של יוסף. יוסף לא רק רוצה לגלות את אשר בלב אחיו. הוא פועל בדרך שתביא את האחים למסור נפשם על בנימין. הוא פועל להביא את האחים להיות ערבים זה לזה.
לפי הזוהר "'מים עמוקים עצה בלב איש' – זה יהודה", היינו שהמים הם עמוקים אפילו מתפיסתו של יהודה. יהודה אינו מבין עד כמה עמוקה היא אמירתו "כי עבדך ערב את הנער", שבזה הוא מחזיר את האחדות למשפחת בני יעקב ובזה הוא מכפר על אשר עשו האחים ליוסף שהוציאוהו לכאורה ממשפחת הסגולה.
הזוהר – תורת הנסתר – מלמד אותנו שהמים, מי המציאות, הם עמוקים משכלנו ומתפיסתנו. ואיש תבונות דולה ממעמקים את המים ומוליך את המציאות למטרתה.
אנחנו חיים בדור גדול. פעמים נדמה שהוא גדול יותר מיכולתנו לקלוט. דורנו הוא בבחינת מים עמוקים, ובוודאי שהקב"ה מזמן לנו חבל בחבל ומשיחה במשיחה כדי שנוכל לדלות את המים.
הקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את התכונות הנדרשות על-מנת שנביא גאולה לעולם. כיוסף בשעתו הוא מוליך אותנו בדרך הגורמת לנו לבטא את אשר נצרך בדור הזה.
1 מדרש רבה פרשה צ"ג, ד'.
2 זוהר דף ר"א ע"ב.
3 "שם משמואל" שנת תרע"א.