על קופים ואנשים

הרב יהושע ויצמן
י״א במרחשוון ה׳תשס״א
 
09/11/2000

על קופים ואנשים

מדען רוסי בשם פבלוב עשה ניסוי שמטרתו לבדוק את קצב ההתפתחות של האדם מול הקוף. הוא לקח בנו וקוף שנולד באותו יום, והשוה את התקדמותם. מובן, שבשלב הראשון 'הוביל' הקוף בהפרש ניכר. עוד בטרם התהפך התינוק מהבטן לגב הקוף כבר רץ, קופץ ומשחק, וכשהתינוק לומד ללכת הקוף כבר מקים משפחה…
מתי עוקף האדם את הקוף? כאשר מתחיל התינוק לדבר. אז הוא מתפתח שכלית ומוטורית ומי שם את מי בכלוב כולנו יודעים…
מדוע בנוי העולם כך שהאדם מתפתח לאט יותר מהחיות?
בזוה"ק (אמור צ"א ע"ב, בתרגום הסולם) אומרים חז"ל:

בוא וראה, אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול, כיון שנמול נתעורר עליו התעוררות הרוח שלמעלה. זכה לעסוק בתורה נתעורר עליו התעוררות יתרה, זכה ועשה מצות התורה נתעורר עליו התעוררות יתרה. זכה ונשא אשה זכה והוליד בנים ולמד אותם דרכיו של המלך הקדוש, הנה אז, הוא אדם שלם, שלם בכל.
אבל בהמה שנולדה, באותה שעה שנולדה, הנה אותו הכח שיש לה בסוף יש לה בשעה שנולדה, והוא נתמנה עליה. ומשום זה כתוב, "שור או כשב או עז כי יולד", עגל או טלה או שעיר או גדי לא נאמר, אלא שור או כשב או עז, כי מה שיש לה בסוף יש לה בשעה שנולדה.

בהמה – בה מה1 – מה שיש בה בפועל – זה הכל, אין פוטנציאל, אין דברים שצריכים לצאת אל הפעל.
אדם מלשון אדמה. האדמה כולה פוטנציאל, וכדי להוציאו אל הפועל דרושה עבודה של זריעה, חרישה ועיבוד.
הדברים נכונים הן במישור הפרטי והן במישור הכללי.
האדם לעומת החיות, מלא כוחות הגנוזים בו, וכדי שיצאו הכוחות אל הפועל דרושה בשלות. זו הסיבה שההתפתחות איטית יותר, שכן הזמן נותן בשלות, ויכולת להוציא מכל שלב את מה שיש בו.2
עלינו להפנים את היסוד שנלמד מכאן – דוקא משום גדולתם של דברים, הם אינם נקנים בבת אחת אלא בשלבים. דוקא משום האמונה שלנו בגדלותו של האדם, בגדלותה של התורה ושל המציאות, עלינו להכיר בך שהוצאת הפוטנציאל אל הפועל דורשת זמן ועבודה רבה.
גם באדם הכללי הדברים כך: "אתם קרויים אדם", והיחס בין האדם והבהמות פועל גם ביחס בין ישראל לאומות. האומה האמריקאית, לדוגמא, נהייתה תוך זמן קצר (פחות מ-200 שנה) המעצמה הגדולה ביותר. עם ישראל , לעומתה, "מסתובב בעולם" כבר יותר מ-3000 שנים, ועדיין לא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. לאומות ישנו תפקיד מוגדר, חומרי, והן מבצעות אותו ונעלמות. אין לאומה מה להוציא אל הפועל מעבר לעצם החיים – דמוקרטיה או ערכי חיים אחרים, ולכן היא מגיעה מהר לחיים מלאים. דוקא העתיד הגדול של עם ישראל מביא לכך שהתפתחותו איטית יותר משאר האומות. כיון שהמעלה העליונה צריכה להיות חלק מהוויתנו, ואנו צריכים לקנות אותה בקנין עצמי, גאולתנו היא קימעא קימעא.

במקום אחר אומר הזוה"ק (כי תשא קפ"ח ע"א, בתרגום הסולם):

אני זוכר, פעם אחת, שהייתי הולך עם ר' אלעזר, פגע בו הגמון. אמר לו לר' אלעזר, יודע אתה מתורת היהודים. אמר לו אני יודע. אמר לו אין אתם אומרים שהאמונה שלכם אמת ותורתכם אמת. ואנו אמונתנו שקר ותורתינו שקר. והרי כתוב, "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר". אנו מימי עולם, עומדים במלכות ולא סרה ממנו לעולם, דור אחר דור, הרי, 'תכון לעד' ודאי. ואתם זמן מועט היה לכם מלכות ומיד סרה מכם. והמקרא נתקיים בכם, שכתוב 'ועד ארגיעה לשון שקר'.
אמר לו ראיתי בך שאתה חכם בתורה, תפח רוחו של איש ההוא, אלו אמר הכ' 'שפת אמת כוננת לעד' היה כמו שאמרת, אבל לא כתוב אלא תכון לעד, עתידה שפת אמת שתכון, מה שאין כן עתה, שעתה שפת שקר עומדת, ושפת אמת שוכבת עפר. ובזמן ההוא שהאמת יקום על עומדו ותצמח מן הארץ, אז "שפת אמת תכון לעד וגו'".
אמר לו הגמון ההוא אתה צודק. ואשרי עם התורה, שירשו האמת. לאחר ימים, שמענו שנתגייר.

ההגמון שואל שאלה קשה: איפה רואים את האמת? כיום השאלה נשאלת במלוא חריפותה – אפילו בעם ישראל האמת האלוקית איננה הערך המרכזי. מעמד הר סיני, ההתגלות האלוקית אל העולם, לא הותירה עקבות רבים בעולם. כך נראה בהסתכלות הרגילה.
ר' אלעזר עונה: ההסתכלות צריכה להיות הפוכה. הסדר הנכון של העולם הוא שהאמת איננה מתגלה בהווה במלא עוצמתה אלא דוקא בעתיד. השקר מופיע מיד בעוצמה גדולה, אך האמת מתקדמת לאט, קימעא קימעא, אך בסופו של דבר היא זו שתוביל את העולם אל יעודו. העולם צריך בשלות כדי לקבל את האור שעם ישראל צריך להאיר בעולם, ולכן הדברים קורים לאט. אנו צריכים לדעת את הפוטנציאל העצום שקים בנו ובעם ישראל, ולא לפחד מהזמן הרב שלוקח להגשים אותו. עלינו לבקש את האמת ולא את העכשיו. "אמת מארץ תצמח" – דוקא משום שיש כאן צמיחה מהארץ, מהחומר אל האמת הרוחנית הדברים דורשים עבודה רבה.


1 מה"רל תפארת ישראל פ"ב (עמ' י"ב).
2 בהקשר זה יש לציין לדברי ר' צדוק הכהן (צדקת הצדיק, א') האומר: "ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחיפזון", ומביא בהקשר זה את ההבדל בין פסח מצרים לפסח דורות. דבר זה נכון על השלב הראשון אך קניין המדרגה נעשה במתינות. הלידה היא בבת אחת הן אצל האדם והן אצל החיות, ובהתפתחות יש הבדל במשך הזמן שדברים נמשכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן