מוסר – בראשית – חיי שרה – הכרת הטוב – הרב ויצמן
יש לחשוב על הצורה בה אנו מקבלים דברים וקולטים דברים. אחד הפילוסופים אמר: "עשה מרצונך את מה שאתה נאלץ לעשות על פי החוק".
יש לשאול האם האדם מקבל את המציאות שבה הוא חי כדבר מעיק ומטריד, או שהוא בוחר לפעול במציאות מתוך רצון ושמחה ואז הדברים נראים אחרת? האם האדם מרגיש כל יום שהוא קם לקראת יום חדש מלא שמחה, או שכל בוקר הוא לא מוצא ענין לקום, כביכול אין לו למה לקום?
לאחרונה נערך סקר שבו קרוב למאה אחוז הגדירו את עצמם כלא מאושרים. יש לבחון מדוע. הרי בעולם המודרני – השפע קיים, ושום דבר לא חסר – מדוע אנשים לא שמחים?
חז"ל במדרש שיר השירים רבה מביאים משל לציפור הנמצאת בכלוב, וחברותיה אומרות לה כמה טוב לך שמזונותיך מצויים, אמרה להם הציפור אתם מביטות רק על המזון, אך לא על הכלוב שאני נמצאת בו. בעולם המודרני, אנשים חיים בשפע, אך מרגישים בכלוב.
יש להתבונן ולהפנים כמה נקודות בנושא זה: הנקודה הראשונה היא הרצון לחיות, שבזה אין לנו בחירה, "על כרחך אתה חי", ולכן מה שאנו חייבים לעשות – "על כרחך אתה חי" – לעשות זאת מרצון, כדברי הפילוסוף הנ"ל. אם זה בסדר היום שפועלים בו עפ"י מסגרת מסוימת או בבניית משפחה, בהבאת פרנסה וכו'. לכאורה הרבה דברים שאנו חייבים לעשות בעולם אנו מרגישים שהם כמשא כבד, אך יכול האדם לעשות דברים אלו מרצון. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום". לשמוח בעצם המציאות שניתן לנו חלק ותפקיד בעולמו של הקב"ה, וללכת עם זה קדימה.
הנקודה השלישית היא שאחד הדברים החשובים ביותר באדם, הוא לקבל את עצמו כמו שהוא, ולשמוח עם זה. על האדם להאמין בעצמו ולדעת להפיק מאותו מצב שהוא נמצא בו עכשיו את המקסימום שיפעל לדורות הבאים.
חז"ל (קהלת רבה) על הפס' "ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני " אומרים "דכיון דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות ל"ב)' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', שמא אומות העולם אומרים זכור למעשה נמרוד הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל". נמרוד, שנראה לכאורה שהוא מולך, אומר לזרוק את אברהם אבינו שהוא לכאורה בשוליים, אבל יתרונו של אברהם שידע להעריך את הנצח והיה קשור לנצח. לכן כל אדם צריך לדעת באותו אופן שבו הוא נמצא עכשיו להפיק את המקסימום שיפעל לדורות הבאים. משום שאי אפשר לדעת מה נשאר ומה לא נשאר.
מי ששמח בחלקו ומאמין בעצמו ובוחר להתייחס אל החיים בצורה כזו, ודאי שזה מוביל אותו אל האושר והבניין הנצחי. האדם יכול להחליט להיות מאושר או חלילה עצוב. ישנם הרבה אנשים שמגיעים לעושר גשמי, וכשהם רואים שמישהו הצליח טוב יותר מהם, הם נעשים מדוכאים לכל החיים. אך אדם שמפנים את החיים באמת, ושמח בחלקו, יודע שתמיד יש לאן להתקדם ולא שייך להיות עצוב או להתחרות כל חייו. ענין זה קשור להכרת הטוב, לדעת שהקב"ה ברא עולם שהוא באמת טוב "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד". חז"ל כוללים ב"מאוד" הזה את הדברים הגרועים ביותר במצבו של האדם. הכרת הטוב זה גם היסוד של כיבוד אב ואם, שיש לכבדם ולהוקירם על שנתנו לנו את החיים.
"ובחרת בחיים", ובחרת במתנה הכי טובה שנתן הקב"ה לנו, שהם החיים שהם באמת טובים והכל תלוי בהתייחסותנו אליהם. אם נתייחס אל הדברים כאור, באופן אופטימי, ממילא נוכל להגיע ולהתקדם ולקדם את העולם אל ייעודו "ואור ישרים ישמח".