התשובה – בריאות האדם וחרותו
כתב הרב קוק זצ"ל:
התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבוא לידי האושר הגדול של תשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול. פליטת החמרים המזיקים פועלת פעולתה הטובה והמבריאה בגוִיה כשהיא שלמה בתכונתה, והרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רשומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו, של כל מחשבה רעה ושל כל ריחוק מהתוכן האצילי האלוהי בכלל — שהוא יסוד לכל רע, לכל גסות וכיעור — מוכרחת היא לבוא כשהאורגן בריא מצדו הרוחני והגשמי יחדיו.
אורות התשובה (א', ה')
הכותרת שנתן הרב קוק לפרק זה היא:
"הכרחיות מציאות התשובה ופעולתה באדם, בעולם ובכנסת ישראל."
המילה הכרחיות נשמעת דרמטית, הרי הכרח מסמל בדרך כלל את מידת הדין – נשאלת השאלה: מדוע, לפי הכותרת, המילה הכרחיות מתארת את מציאות התשובה?
לאחר קריאת הפסקה, התבהר שהמילה משקפת בדיוק את רעיון התשובה.
הקב"ה ברא את האדם כך שגופו בנוי באופן טבעי עם מנגנון ריפוי, מנגנון שהרב קוק קורא לו – תשובה.
באופן הפשוט, יש לגוף מנגנון לברור ולהבחין בין החומרים המזיקים לבין החומרים הבריאים, לדחות את הפסולת ולהותיר את המועיל.
מאז חטא עץ הדעת טוב ורע, אין במציאות דבר שאינו מעורב בטוב וברע, והדבר מתבטא בבירור גם באכילה: גם אם נאכל את המזון הבריא והאורגני ביותר, עדיין יש בו טוב ויש בו פסולת ולגוף יש כוח לברור, להפריד בין טוב לרע, ולשלוח את החומרים הבריאים לכל מקום שצריך, תוך שהוא פולט את הפסולת החוצה.
תהליך זה הוא מוכרח, הוא מתרחש מאליו בלי התערבות מודעת שלנו. זה הטבע שהקב"ה טבע בנו – ואם לא נפריע לו, הוא יעשה את מלאכתו.
יתרה מזו: גם אם חודרת לגוף מחלה או וירוס – כל עוד הגוף בריא, יש בו כוח לדחות כל גורם זר שרוצה לקלקל. אם אדם היה בריא לגמרי – לא היתה לו בעיה של וירוסים וכדומה מפני שהגוף בעצמו היה דוחה את הדברים באופן טבעי.
הבעיה היא שאנחנו מקלקלים. אמר הקבה:
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי
(״קהלת רבה, ז' י"ג).
כנראה שלא נתנו דעתנו מספיק – מאכלים מלאכותיים, קרינה, סביבה מזיקה – האדם פוגש בעולם דברים שליליים וכל אלו פוגעים במנגנון הריפוי הטבעי של הגוף.
אילו היינו שומרים על דרך טבעית וישרה, כפי שברא אותנו הקב"ה, אז היה האדם מרפא את עצמו ללא עזרים חיצוניים.
אך קלקלנו את עולמנו וקלקלנו את עצמנו, לכן אנחנו זקוקים לתרופות ועזרים חיצוניים על מנת לסייע לגוף לרפא את עצמו.
הרב קוק אומר, שכך גם בתהליך התשובה הרוחנית: אין הבדל בין נפש ונשמת האדם לבין גופו.
כאשר אדם חוטא, הנפש הבריאה מבקשת מעצמה לשוב בתשובה ולרפא את עצמה.
בעולם הזה כל מה שהאדם פוגש – מה שהוא רואה, שומע, קורא – הכל תמיד מעורב בטוב וברע וכמו שהגוף יודע להפריש את הפסולת, כך גם הנפש יודעת להפריש את הפסולת ולקחת לעצמה את נקודת האמת שבכל דבר.
אם היינו חיים בבריאות נפשית מלאה, אז הנפש הייתה מתנהלת כפי שהגוף הבריא מתנהל: השלכת הרע ולקיחת הטוב, שזו בעצם התשובה – התשובה היא ההרגשה הבריאה ביותר של הנפש.
בהמשך הפסקה, הרב קוק כותב: "נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבוא לידי האושר הגדול של תשובה".
כלומר, השמחה והאושר הם הכי טבעיים לנו, הם הדבר הכי בסיסי שלנו. לשמוח בזה שאנחנו פועלים, מתקנים, נופלים וקמים – אין שמחה יותר גדולה מזה שאדם מתקן את עצמו ומתקדם, משפר את עצמו, את מידותיו ואת אישיותו ואנחנו בנויים לעשות את זה בצורה הכי טבעית שלנו ואכן, אלמלא הקלקולים שאנו פוגשים במציאות – היינו זוכים לחיות כך תמיד וזו השמחה הכי גדולה.
אך אנחנו פוגשים כל מיני דברים במציאות החיצונית – מדיה, סדרות, סרטים וכו' – כל אלו הורסים את האורגן הבריא הזה, את הטבע הבריא של הנפש, עד שהאדם אפילו לא מרגיש את הקלקול שנוצר אצלו וכל המנגנון הזה של הריפוי העצמי – כבר לא עובד.
כמו בצד החומרי – וירוס עלול להתפשט ולשבש את כל העולם, אם האדם היה בריא בצורתו המקורית – אז הגוף היה מתגבר בעצמו על הוירוס הזה. אבל קלקלנו את מעשינו, והפכנו להיות זקוקים לכל מיני דברים חיצוניים, כמו חיסונים, שיעזרו לגוף להירפא משום שהגוף איבד את כושר ההתמודדות הטבעי שלו.
כך גם בעניין התשובה – אנו זקוקים לספרים, שיעורים, כל מיני דברים חיצוניים שיעוררו אותנו לחזור בתשובה, שיעוררו אותנו להבין שנפגשנו עם דברים מקולקלים ועלינו לתקן ולחזור בתשובה. אדם לא מרגיש באופן טבעי שיש בו קלקולים, הוא לא מודע לכך באופן אוטומטי.
לכן אומר הרב קוק:
"התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבוא לידי האושר הגדול של תשובה".
כלומר, התשובה היא דבר הכרחי שאנחנו ממש בנויים לו מתוך הכרח פנימי ועמוק – זה אנחנו בצורה הכי עמוקה ופשוטה ואלמלא כל הדברים החיצוניים שמקלקלים את עצמנו, את הנפש והרוח – כך הדברים היו קורים, הבירור בין הטוב לבין הרע – דחיית הפסולת, שזו החזרה בתשובה – כל זה היה קורה באופן הכי טבעי.
העניין הוא, לפחות להיות מודעים לקלקול הזה. ברגע שאנחנו מודעים לכך – עלינו לעשות דברים על מנת לחזור שוב לטבעיות שלנו, על ידי זה שקודם כל נפגוש פחות ופחות את הדברים שמקלקלים את הנפש.
הרבה פעמים הדבר הכי גרוע זה שאנחנו אפילו לא מודעים שהדברים הללו מקלקלים את הנפש, אדם לפעמים שואל 'מה רע בזה? מה הבעיה', הוא לא מבין שזה כמו לאכול רעל, זה מרעיל את הגוף והנפש.
השלב הראשון זו ההבנה מהי תחושת הבריאות, מה זה להיות בריא? זה שיש לי את המנגנון הזה לקלוט את הדברים הטובים ולדחות את הדברים השליליים, זה מנגנון שאנחנו צריכים לחזור אליו ולחיות אותו בצורה הנכונה.
בהמשך כותב הרב קוק:
העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהיתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות — היא מחלה הבאה מתוך שקיעה בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החירות של התשובה להאיר בעוצם חילה. כי התשובה שואפת לחופש מקורי אמיתי, שהוא החופש האלוהי שאין עמו שום עבדות
(אורות התשובה, ה', ה').
כלומר, הרב קוק מתאר שאחת הבעיות הקשות ביותר של האדם, היא העקשנות. האדם מתעקש להישאר כפי שהוא רגיל: ׳אני כזה׳. הוא נאחז בהרגלים ובדעות, מסרב להשתנות.
העקשנות זו מידה מגונה, הרב קוק קורא למחלת העקשנות – עבדות: העקשנות מתבטאת בכך שהאדם משועבד לכל מיני דברים שהם לא באמת הוא, הם לא החרות האמיתית שלו ולא הוא באמת.
כשאדם אומר: "כזה אני" – זה לא שהוא באמת כזה, הוא עבד לדברים חיצוניים שנרכשו לו מכל מיני לחצים חברתיים או סביבתיים והוא לא קולט שזו עבדות ושיקוע בתוך מציאות שבה הוא מאבד את החרות שלו ואת מי שהוא באמת.
לעומת זאת, התשובה – היא חירות אמיתית, היא מחזירה את האדם למה שהוא באמת: לנשמתו, לאמת שלו, לטבעו.
נאמר בספרי הפנימיות שמקומה של התשובה בספירת הבינה, שהיא מקור החירות – היובל, דרור בארץ. התורה מלמדת שהתשובה היא שיבה לחירות.
הרב קוק מדבר בתחילת הפסקה על בריאות ועל מחלה, הוא מסביר שהתשובה היא הבריאות והחופש- היא האדם בצורה הכי אמיתית והכי חופשית שלו, מי שהוא באמת והצורות האחרות הן שיקוע בתוך עבדות, כשאדם לא מבחין שהוא שקוע בתוך עבדות מבלי להגיע אפילו לרצון לתקן – זו מחלה נוראית, הרב קוק קורא לזה עקשנות – העקשנות לעמוד בדעה אחת, לחיות על פי הרגלים או מנהגים מבלי להבין ולחשוב שאפשר ושכדאי לעשות אחרת– זו עבדות קשה שמשעבדת את האדם ולא משחררת את האדם לנהוג בחופשיות ולהיות מי שהוא באמת.
רבים ברפואת הנפש וברפואת הגוף, הגיעו להבנה הפשוטה שיש קשר עמוק בין הבריאות הגופנית לבין הבריאות הנפשית וגם הרופאים המקצועיים יודעים שהשמחה היא הדבר הטוב ביותר לריפוי, השמחה מאפשרת לגוף להפעיל את מנגנון הריפוי העצמי. בעקבות ההבנה הזו, נעשים כל מיני דברים על מנת להביא את המטופלים לשמחה – למשל ליצנים רפואיים וכדומה.
חשוב שגם השמחה תהיה משהו אמיתי המגיע מבפנים ולא רק דבר שבא מבחוץ. ליצן רפואי זו בהחלט משימה מרכזית וחשובה, אך עלינו לזכור שזו לא הצורה המקורית והיותר נכונה להביא את האדם לשמחה.
הצורה החיצונית היא גם כן חשובה, הזכרנו בעבר את מה שנכתב בספר "אמרי אמת" – שאם האדם מרגיש רצון לכעוס, אז שיצחק וזה כבר יביא אותו להסתכלות והתמודדות אחרת על המציאות והוא יסיר ממנו את הכעס.
כלומר, בהחלט יש צד כזה שהדברים החיצוניים מעוררים את הנפש הפנימית, אך וודאי שהדרך הנכונה והיעילה יותר זו הדרך שבה הדברים הולכים מהפנים אל החוץ – בעניין השמחה, שמחה אמיתית שמגיעה מבפנים.
השמחה האמיתית מגיעה כאשר אדם חי את מי שהוא בצורה הכי אמיתית, עושה את תפקידו וייעודו ומרגיש סיפוק אדיר מהצורה שבה הוא חי את חייו.
חשוב שנזכור שהשמחה האמיתית אינה יכולה לבוא בלי אמונה – ברגע שיש אמונה בבורא עולם והבנה כי "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", להבין שהכל הוא טוב והכל מוביל אל הטוב.
האמונה מביאה את האדם לשמוח בכל מה שיש לו, להביט על המציאות ולהבין שהכל מאת ה' ולכן הכל לטובה, לחפש את הטוב בכל דבר ולהבין ששום דבר לא התפספס לקב"ה, אלא ברור שהכל מובנה, להכל יש תכלית וייעוד. לעיתים זוכים לראות איך הכל מוביל בסופו של דבר לטובה ואם לא אז וודאי שלעתיד נזכה לראות זאת .
השמחה האמיתית היא כאשר אדם שמח בעולמו של הקב"ה. המחשבה וההבנה שהקב"ה נתן לעולם ייעוד וברא אותי כחלק מהמציאות שמביאה את העולם ליעדו – איזו תחושה מופלאה ומשמחת זו! הקב"ה בחר בי להיות חלק מאלה שמביאים את העולם לתכליתו. אתה, עם הניסיונות שלך והמציאות שאתה חי בה – זה מה שיביא את העולם לייעוד. עלינו לשים לב תמיד איך אנחנו ניגשים למציאות הזו, לנסיונות הללו.
השמחה האמיתית, מבריאה את הנפש וגורמת לאדם לרצות לשוב בתשובה וזה מה שנותן לאדם את הכוחות והבריאות הגופנית והנפשית – כמו שפינוי הפסולת מן הגוף גורם לאדם הרגשה טובה בגוף, כך גם בצד הרוחני של האדם- כאשר אדם נפגש עם האמת והעמקות של התורה, מביט על העולם בצורה אמיתית – אין דבר שיותר משמח את האדם מזה.
המפגש הזה עם עמקות התורה – זה מה שמביא לנו את הרצון לחזור בתשובה ולהיות אנחנו. לא לתת לכל מיני דברים חיצוניים לקבוע לנו את הנפש, לטשטש את זהותנו ולא להיות עקשנים מפני שהעקשנות היא העבדות הכי קשה, אלא להיות משוחרר, לזרום, לתת לנפש הפנימית האלוקית את הדרור שלה, לתת לה לצאת לפעול ולהשפיע על כל דרכי חיינו ולא לתת לכל מיני דברים חיצוניים שמקורם בטומאה – לקבוע את הנפש שלנו, לקחת מאיתנו את החרות ולהסתיר את זהותנו ואת מי שאנחנו באמת. החרות והחופש זה הדבר הכי עליון שצריכים תמיד להידבק בו, ברגע שהחרות מגיעה, אז הכל בריא ושמח.
יהי רצון שהקב"ה יקבלנו בתשובה שלמה ונזכה לחיים של חרות, שמחה ושלום בעז"ה.