המשך מלכות מנשה
שמע, סיכם וערך: חגי לב – מעלות
סיכום לשיעורים: מלכות מנשה והמשך מלכות מנשה
"(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ: (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ג) וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם: (ד) וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית ה' אֲשֶׁר אָמַר ה' בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי: (ה) וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה': (ו) וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיס: (ז) וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם: (ח) וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה: (ט) וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) וַיְדַבֵּר ה' בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: (יא) יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו: פ
(יב) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו: (יג) וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ: (יד) וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם: (טו) יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה': (יז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (יח) וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:" פ
עוצמה מדהימה של חטא, ביטויים חריפים שעוד לא מצאנו כמוהם. יש כאן הוצאה מהבויידם של סוגי ע"ז שכבר נעלמו לאחר ימי אחאב. ועוד כיצד התרחש שלאחר חזקיהו האב הצדיק אנו מוצאים בן שחטא כל כך?
ננסה, אם כן, להבין את דמותו המורכבת של מנשה.
משנה ב' בפרק חלק במסכת סנהדרין:
"שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא.
שלשה מלכים: ירבעם אחאב ומנשה.
רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר: (ד"ה ב' ל"ג)' ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו'
אמרו לו: למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו… ".
מנין באה המחלוקת הזו? ננסה להבין זאת בהמשך. בכל אופן דמות זו של מנשה שהרשיע כוחות יש לה.
"(י) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ: (יא) וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה: (יב) וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: (יג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים: (יד) וְאַחֲרֵי כֵן בָּנָה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר דָּוִיד מַעְרָבָה לְגִיחוֹן בַּנַּחַל וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים וְסָבַב לָעֹפֶל וַיַּגְבִּיהֶהָ מְאֹד וַיָּשֶׂם שָׂרֵי חַיִל בְּכָל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת בִּיהוּדָה: (טו) וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית ה' וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית ה' וּבִירוּשָׁלִָם וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה לָעִיר: (טז) וַיִּבֶן אֶת מִזְבַּח ה' וַיִּזְבַּח עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לַעֲבוֹד אֶת ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (יז) אֲבָל עוֹד הָעָם זֹבְחִים בַּבָּמוֹת רַק לַה' אֱלֹהֵיהֶם: (יח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וּתְפִלָּתוֹ אֶל אֱלֹהָיו וְדִבְרֵי הַחֹזִים הַמְדַבְּרִים אֵלָיו בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּם עַל דִּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (יט) וּתְפִלָּתוֹ וְהֵעָתֶר לוֹ וְכָל חַטָּאתוֹ וּמַעְלוֹ וְהַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בָהֶם בָּמוֹת וְהֶעֱמִיד הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים לִפְנֵי הִכָּנְעוֹ הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי חוֹזָי: (כ) וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בֵּיתוֹ וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:"
(דברי הימים ב פרק לג)
כאן זוהי הסתירה הגדולה ביותר בין ספר מלכים לספר דברי הימים. כאן אי אפשר להסתפק ולומר שבספר מלכים לא סיפרו הכל. אלא כאן התוספת כ"כ משמעותית שאי אפשר להסתפק באמירה כאן שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
התיאור הרחב כאן של חזרתו בתשובה של מנשה וטהור הע"ז וחזרתו למלכות אינה דבר פשוט כלל ועיקר למלך כמו מנשה שחטא והחטיא את הרבים וסילק את כל מה שקדם ועשה חזקיהו אביו.
{ הערה: כל מי שרוצה לטעון שספר דבה"י הוא ספר מאוחר ואינטרסנטי שרוצה לייפות את מלכי בית דוד – אין גישה זו נכונה! ישנם דברים המסופרים בדבה"י המציגים באור לא כ"כ חיובי מלכים אחרים בין מלכי יהודה בפרטים שספר מלכים התעלם מהם}
בספר מלכים שוב ושוב מודגש אריכות הימים של המלך. ' למען יאריך ימים על ממלכתו ' – אריכות ימים על הכסא מבטאת שכר למלך. המלך מנשה מאריך כ55 שנים על כסא ממלכתו. יותר מכל מלך אחר! הכיצד, על מה ולמה?!
אפשרות לישוב הסתירה: מנשה עשה תשובה וברמה הפרטית ספר דבה"י מחל לו. אבל ברמה הציבורית תשובתו מאוחרת מדי וע"כ בספר מלכים ההתייחסות היא שתשובתו כבר לא הועילה מחמת הנזק הגדול שהספיק מנשה לעשות בממלכה.
גם בדבה"י נאמר: "(יט) וּתְפִלָּתוֹ וְהֵעָתֶר לוֹ וְכָל חַטָּאתוֹ וּמַעְלוֹ וְהַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בָהֶם בָּמוֹת וְהֶעֱמִיד הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים לִפְנֵי הִכָּנְעוֹ הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי חוֹזָי:" והסדר כאן משונה! מדוע החטא והמעל מוזכרים לאחר הפילה והעתירה אליו? אלא בהכרח כדברינו שלא כ"כ בקלות נמחקת מההיסטוריה הפשעים שעשה מנשה.
ועדיין נצטרך להבין מדוע כל אחד מהספרים מדגיש את הזוית שמדגיש.
"(כא) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (כב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו וּלְכָל הַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו זִבַּח אָמוֹן וַיַּעַבְדֵם: (כג) וְלֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי ה' כְּהִכָּנַע מְנַשֶּׁה אָבִיו כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה:" (דבה"י ב' פרק לג')
אע"פ שמנשה חזר בתשובה. מחד חטאי בנו חוזרים ומיוחסים למנשה. מדוע?! וכי מזכירים לבעל תשובה את ימיו הראשונים?!
מאידך הכתוב ממשיך ואומר שאמון בנו לא נכנע כמו אביו מנשה. מתחזקת, אם כן, ההתרשמות שמנשה אע"פ שחזר בתשובה לא הצליח לתקן את המעוות לגמרה.
נראה שנפתח לנו פתח להבין את האופן שהבנים המשיכו את אבותיהם: מנשה ממשיך את המהפכה שהחל בה סבו אחז, אמון ממשיך את מהפכת אביו מנשה ב'מהדורתו הראשונה ' לפני ששב בתשובה.
ואפשר להוסיף שהמהפכה של חזקיהו לא הייתה שלמה. בי-ם עוד היו רשמים מימי אחז והיו מתנגדים לחזקיהו וכפי שראינו בעבר.
* דמותו של מנשה בראי חז"ל: (חלק א')
"רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים. חלש, קביל עליה דלא דריש, כיון דאיתפח הדר קא דריש. אמרי: לא קבילת עלך דלא דרשת בהו? אמר: אינהו מי הדרו בהו, דאנא אהדר בי?" (בבלי, סנהדרין דף קב עמוד א)
ר' אבהו הבין לאחר שאותתו לו מן השמים שלמלכים האלו יש כוחות, אין לזלזל בהם גם אם הם חטאו! יש לעיין ולהתבונן בסיבות העמוקות לחטאיהם ובכל אופן אין לזלזל בהם. לאחר שהתיישב ועיין בדבר – חזר לדרוש אבל הפעם בכובד ראש.
"רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא? – אמר ליה: לא ידענא. – אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? – אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא. – אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם – הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא. " (שם)
מנשה מוכיח את רב אשי בחלום. רב אשי קיבל את התוכחה, שתק והודה. רב אשי עורך התלמוד מודה ומקבל ביקורת מגדול המלכים החוטאים…!
משנה
"רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: 'ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו' וכו', "
תלמוד
"אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר: 'ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ' (ירמיהו טו')בגלל מנשה בן יחזקיהו.
מר סבר: בגלל מנשה – שעשה תשובה, ואינהו לא עבוד. ומר סבר: בגלל מנשה – דלא עבד תשובה.
אמר רבי יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה, דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: מנשה עשה תשובה לשלשים ושלש שנים, דכתיב: 'בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים… ויעש הרע ' וכו' כאשר עשה אחאב מלך ישראל. כמה מלך אחאב – עשרין ותרתין שנין, מנשה כמה מלך – חמשים וחמש. דל מינייהו עשרים ותרתין – פשו להו תלתין ותלת.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: 'וישמע אליו ויחתר לו', ויעתר לו מיבעי ליה! – מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין." (שם עמוד ב)
נראה שכולם מסכימים שמנשה עשה תשובה, רק הנדנוד במעמדו האם יש לו חלק לעוה"ב אם לאו, הוא מחמת הנזק שגרם ולא יכל לתקן אף לאחר ששב בתשובה. נזק כזה שלדעה אחת מונע אותו מלהיכנס לעולם הבא. ואם נכנס זהו בחתירה מיוחדת.
"תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים….וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה.
אמר רבא: מידן דייניה וקטליה, אמר ליה:
משה רבך אמר: 'כי לא יראני האדם וחי', ואת אמרת: ' ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא!'
משה רבך אמר: 'מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו', ואת אמרת: 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב! '
משה רבך אמר: ' את מספר ימיך אמלא', ואת אמרת: ' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה! '
אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישוייה מזיד, אמר שם איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר: 'ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב'." (יבמות דף מט עמוד ב)
ישעיהו הוא סבא של מנשה! מנשה על פי אגדה קשה זו הרג את סבו לאחר ששפטו.
' משה רבך אמר: ' את מספר ימיך אמלא', ואת אמרת: ' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה! ' הכיצד?!
והרי מנשה יודע על בשרו שהוא עצמו נולד בחמש עשרה שנה שהוסיפו לאביו חזקיהו! אם כך, מה הבעיה? לכאורה היה צריך מנשה להביא ולהקשות מפסוק אחר: " צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה "
חזקיהו לא רצה לעסוק בפריה ורביה מחמת שראה ברוח הקודש שיצא ממנו בן לא מעולה. וישעיהו לא הסכים ואמר לו בהדי כבשנא דמריה למה לך?! והנה מתברר שחזקיהו צדק. והילד מנשה מלידתו הוא מרשיע.
כאשר ישעיהו בישר לחזקיהו על כך שמבניו יהיו סריסים בבבל. הודה חזקיהו על כך שלא בימיו זה יקרה. ובארנו בעבר שחזקיהו שמח על כך שמלכות בית דוד נמשכת. לא בימיו תהיה הצרה – מכאן שהמלכות נמשכת.
כיצד רואה את הדברים מנשה מנקודת מבטו? מנשה הוא שאמור לצאת לגלות ולשבי, אסיר אצל מלך בבל. מנשה ישלם את מחיר הנבואה של ישעיהו.
{ספר מלכים גם לא מספר את גלותו של מנשה לבבל שזה לכאורה קיום נבואת ישעיהו לחזקיהו על בניו שישרתו כסריסים בהיכל מלך בבל. מדוע? }
ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח אלא שלא אמר שירה. ציפיות גדולות ונבואות חשובות נתלו בחזקיהו. מלך אשור ניגף, אסירים במצרים שוחררו. אבל בסוף הכל מתרסק לכאורה. שחרור י-ם היה לרגע. והנה אסר חדון מלך אשור חוזר ומוחק את מצרים ופוגע ביהודה. תחושה נוראית של עזב ה' את הארץ. מנשה קרוע בתוכו. מנשה אינו ברור לו מה תפקידו בתוך המהלך האלוקי הזה?
* דמותו של מנשה בראי חז"ל: (חלק ב' – המשך והרחבה)
האם כוונת חכמים בדרשתם לעיל לומר שמנשה רמז בדבריו לסבו ישעיהו שהוא שיקר במה שאמר לאביו 'הריני מוסיף על שנותיך חמש עשרה שנה ' שהרי נאמר: ' מספר ימיך אמלא'?!
"רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: (דברי הימים ב' ל"ג) ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו'.
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר: (ירמיהו ט"ו) 'ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ' בגלל מנשה בן יחזקיהו. מר סבר: בגלל מנשה – שעשה תשובה, ואינהו לא עבוד, ומר סבר:בגלל מנשה – דלא עבד תשובה.
אמר רבי יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה.
דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: מנשה עשה תשובה (לשלשים) ושלש שנים, דכתיב (מלכים ב' כ"א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים… ויעש (הרע) וכו' כאשר עשה אחאב מלך ישראל. כמה מלך אחאב – עשרין ותרתין שנין, מנשה כמה מלך – חמשים וחמש. דל מינייהו עשרים ותרתין – פשו להו תלתין ותלת. " (סנהדרין קג' ע"א)
מה רצה ר' יוחנן להוסיף ולומר בדבריו אלו של מנין השנים המפורט בחייו של מנשה?
מחד ר' יוחנן מציג שתי דעות בדבר תשובתו של מנשה, ומאידך הוא טוען שכל האומר שלא עשה תשובה מרפה ידיהן וכו'.
נראה שר' יוחנן למד את דבריו על 22 שנה שחטא מנשה קודם כל מרמזי פסוקים אצלנו ולאחר מכן מגזרה שווה לאחאב.
אצל בנו של מנשה נאמר כך:
"(יח) וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ (יט) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמַלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה: (כ) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו: (כא) וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם: (כב) וַיַּעֲזֹב אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ ה': (מלכים ב' פרק כא')
חישוב קצר מעלה שעשרים ושתיים שנות חייו של אמון עד שעמד למלוכה, הם בכלל ימיו של מנשה לאחר ששב בתשובה. ואעפ"כ אמון ממשיך בחטאי אביו, מנשה, טרום חזרתו בתשובה! וע"כ נאמר אצל אמון: ' (כ) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו: '! בעשרים ושתיים שנותיו הראשונות של אביו!
ללמדך את הדברים שאמרנו לעיל: חטאיו של מנשה כ"כ חלחלו והשפיעו על סביבתו, שבחזרתו בתשובה אין הוא מצליח אפילו להשפיע על בנו שנולד מאוחר יותר! וע"כ ר' יוחנן מציג דעות שונות בהתייחסות לתשובתו של מנשה האם הועילה או לאו?
התלמוד הירושלמי מביא המשך לקורותיו של מנשה לאחר שהוגלה לבבל:
"כתיב וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים. מהו בחחים בכירו מניקייא.
א"ר לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו שכיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום
אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפייא שוין.
והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה.
מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו. א"ר לעזר בי רבי שמעון בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה." (ירושלמי סנהדרין פרק י')
הזכרנו בשעורים על חזקיהו את הוויכוח בין ישעיהו לחזקיהו בדבר הימנעותו של חזקיהו בפריה ורביה.
סיפור זה מוזכר בברכות דף י'. הב"ח על המקום מביא ממדרש אחר הממשיך את הסיפור:
" נפק מיניה מנשה ורבשקה. יומא חדא אכבינהו אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא. אמר חד מינייהו חזי רישא דאבא למטוי ביה גלדנאי וחד אמר חזי רישא דאבא לאקרובי עליה לעכו"ם. חבטינהו בארעא. מנשה חיה ורבשקה מית. קרי אנפשיה ' וכלי כילו רעים (ישעיהו לב)
[הערה: אין זה יכול להיות רבשקה שרו של סנחריב שהרי חזקיהו עוד לא נשא אישה אז.]
מה מסתתר מאחורי מדרש זה? מנין הגיעו לכך שיש ילד נוסף לחזקיהו?
"(יח) וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל:" (מ"ב, פרק יח')
למדנו מכאן שיש יותר מבן אחד ומאידך מכתיב של 'ויקח' בלשון יחד למדנו שרק בן אחד ילקח לבבל.
וכן מדברי חזקיהו הבאים אנו למדים על יותר מבן אחד נולד לחזקיהו:
"(יט) חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ " (ישעיהו לח')
אנו צריכים להבין את המציאות שנכנס אליה מנשה? חזקיהו היה אמור להיות המשיח! הנפילה והאכזבה שהתהוותה לאחר ה'פספוס' חיו ונשמו אותה כל רגע בניו של חזקיהו ובראשם מנשה. הנבואה האחרונה שנאמרת לחזקיהו מבשרת לו שבניו יהיו סריסים למלך בבבל. כאשר כבר נולדים בנים לחזקיהו. הוא אומר ' שלום לי מר לי מר'.
לידתו של מנשה היא רק כגשר שיהיה המשך לשרשרת מלכותו של בית דוד. כלומר: אין ערך, לכאורה, למנשה עצמו – הוא ישמש כסריס בארמונו של מלך בבל ולא נאמר לו אפילו שישוב משם…
ישעיהו הוא בעל הנבןואה הקשה הזאת. כלומר: נבואה המכוונת לנכדיו שלו עצמו, של ישעיהו. חזקיהו אמנם רואה אור בנבואה קשה זו. אבל מנשה רואה רק את החושך של הנבואה.
חזקיהו קורא לבנו מנשה משורש נשיה כדברי יוסף: נשני אלוקים… לאחר מכן כאשר ה' המשיך להיטיב לו קרא לבנו השני אפרים: כי הפרני אלוקים… – כך אצל יוסף.
את מה רוצה חזקיהו לשכוח כאשר קורא לבנו לשון שכחה?
לחזקיהו הייתה ישועה גדולה הדומה ליציאת מצרים. לאחר מספר שנים קצר לא נשאר מכך כלום. הכל נעלם.
שואלים חז"ל: מדוע נקרא שמו מנשה לפי שהשכיח מנשה את ה'. מנשה ממלא את הארץ בע"ז. הוא באידיאולוגיה מנסה להשכיח את ה'. אומרים חז"ל שכל יום היה עובד אלוקים אחרים ומשכיח את הראשונים. קרי: לא האמין בהם כלל! אלא באידיאולוגיה להשכיח את שם ה'. על כן היו טענות למנשה על סבו ישעיהו. (אין להצדיק את מנשה אבל אפשר קצת להבין…)
בספר ישעיהו ישנם נבואות שוודאי נאמרו בימי מנשה ואעפ"כ בשום מקום מהן לא מוזכר במפורש שמו של מנשה1. רמז לנבואה בימיו בפסוק הבא:
"(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ: (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:… (י) וַיְדַבֵּר ה' בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: (יא) יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו: "
מנשה הרג את ישעיהו עפ"י מסורת חז"ל מכאן שהיה דין ודברים ביניהם. היה ולא פורש! כיון שהרג מנשה את ישעיהו קצצה הנבואה את שמו של מנשה מהנבואה. בדוגמא לזה: אחז / אחזיהו (סילקו את אותיות השם משמו) ועוד.
מנשה טוען שישעיהו קבע את גורלו של אבא שקצב את ימיו, הולדתו של מנשה עצמו תלויה בנבואתו של ישעיהו ששידל את חזקיהו לעסוק בפריה ורביה וכן הלאה טענות.
אולי שליחי מרודך בלאדן מגיעים לאחר נשואי חזקיהו שנשא אשה והתרפא ממחלתו. והנה נכנס ישעיהו ומפיל על חזקיהו נבואה כ"כ קשה שמשכיחה את הנבואה הראשונה.
מנין הגיעו חכמים לומר שהבן השני של חזקיהו שמו רבשקה?
רבשקה ממחנה אשור יהודי מומר היה עפ"י חז"ל וכפי שראינו שמוכח מידיעתו בנבואות ישעיהו, בשפה היהודית, בהלך הרוחות שבירושלים. בכל אופן רבשקה הינו שם נוכרי.
מה קרה לרבשקה לאחר הנס הגדול שארע למול עיניו לצבא אשור? איננו יודעים.
השם השני שהולבש על בנו השני של חזקיהו הינו שם של סריס גוי. שמא שם זה מבטא שמבניו של חזקיהו יהיו סריסים בבבל. ושמא רמזו שמבניו של חזקיהו יהיה יהודי מומר.
הבנים רוכבים על כתיפיו ואומר האחד ראוי הראש שיצלו עליו דגים. דגים הם סמל הפריון. הזלזול מבטא שלא יהיה פריון אלא דגים צלויים. בחינה הפוכה להפרני אלוקים. והשני אומר שאפשר לעבוד על ראשו ע"ז. וזהו בחינתו של מנשה שאכן עבד ע"ז.
מנשה מלמד את רב אשי שהיצר הרע לעבוד ע"ז בעת ההיא זהו יצר שאי אפשר לתאר בכלל ובפרט בימיו של מנשה כפי שבארנו.
מצאנו כזאת בתולדות עמ"י בעת החדשה שבכל פעם שהיה מחשבת גאולה כבימי שבתאי צבי, לאחר האכזבה באה נפילה גדולה.
מנשה פונה להקב"ה בחוצפה כאשר הוא בדוד המים הרותחים עד לכדי שהמלאכים סותמים את כל הפתחים. עד שהקב"ה חותר לו חתירה תחת כסא הכבוד.
" מהיכן בוצעים את הלחם בברכת המוציא? " לחם מבטא מספר דברים. אחד מהם הוא המלכות ועל כן אחד האותות שמקבל שאול בתחילת מלכותו הוא שלשה אנשים הנושאים לחם, וכן דוד בורח מפני שאול ומקבל לחם המוסר משולחן גבוה. למד את המלך שהמלך סועד משולחן גבוה. וכך שאול שואל את יהונתן על העדרות דוד בר"ח ויונתן עונה שדוד נשאל מעימו לבית לחם והוא לא הגיע ללחם על שולחנו של שאול באותו היום.
מי משלם את המחיר של החיתוך בלחם? הנקודה הכי מבושלת היא הנקודה שממנה בוצעים את הלחם. מנשה משלם את המחיר של בציעת המלכות, מחיר שבישר עליו הנביא ישעיהו עוד לפני הולדת מנשה. זהו לא דבר פשוט. האם אתה רב אשיי היית עומד בנסיון כזה בלא לטעון כלפי מעלה? רב אשי (=בארמית שכח) דן עם מנשה בעניין זה. ולמחרת אמר: נעסוק ברבותינו.
המלכות הינה כזו שהמקבל אותה צריך להיות מסוגל לוותר עליה. אבל לא כל אחד יכול לכך. הייתה ציפיה ממנשה מחמת שהוא דמות גדולה וקדים בישולו (לגירסא אחרת קרים בישולו) שיוותר על מלכותו ויקבל את הגלות לבבל. או אז אולי היה שב למלכותו ומתקן את הגלות. אבל לא כך היה. מנשה בן יוסף הוא הראשון בספר בראשית שויתר על בכורתו ללא מאבק לטובת אחיו הצעיר ממנו, אפרים!
מנשה, אמנם שב בסוף תשובה פרטית, אבל תשובה כללית כבר לא עלתה לו כדלעיל ועל כן ספר מלכים מתעלם מספור תשובתו של מנשה.
"(יב) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו: (יג) וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ: (יד) וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם: (טו) יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה': (יז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (יח) וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:" פ (מלכים ב פרק כא)
בשולי ימי מנשה נאמר בחטף, לכאורה:
" (טז) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה".
איזה 'דם נקי' שפך מנשה בירושלים?
ועוד שאנו מורגלים שעל עבודה זרה הקב"ה מוחל אם בדברים אחרים הכל בסדר!
והכתוב כאן מזכיר את חטאי בית אחאב. אצל אחאב אנו יודעים שהעבודה זרה לא הביאה להפסקת מלכותו של אחאב ואדרבא אחאב יוצא למלחמות ומנצח. אלא דווקא ספור נבות היזרעאלי הוא זה שחתם את דינו של אחאב!
"וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה" הכוונה היא שמנשה רדף ופגע והרג בנביאי ה' מאד. חז"ל אומרים שמנשה קדר כל אזכרות שבתורה. מנין למדו זאת? ההתייחסות לעבדיו היא דבר שעליו הקב"ה לא מוחל!
"(טו) וַיִּשְׁלַח ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ: (טז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא: (יז) וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ: (יח) וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל: (יט) וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית: ס" (דברי הימים ב פרק לו)
סוף ימי צדקיהו. ה' אינו מוחל על דם עבדיו. מעשה זה של רדיפת עבדי ה' עליו נחתם גזר הדין. ישנם עוד מספר מקומות בתנ"ך שדבר זה ניכר.
הריגת ישעיהו ע"י מנשה שמספרים לנו חז"ל עליו זהו כנראה חלק ממערכה גדולה יותר. עפי"ז מובן לנו האזכור של אחאב. " ויהי בהכרית איזבל את עובדי ה' ". אע"פ שעובדיה החביא 100 נביאים, עדיין המציאות היא של הכרתת עבדי ה'. ללמדך שנעשה שם טבח רציני של מאות או יותר של עבדי ה' בידי 'משקולת בית אחאב'.
למעשה כזה חמור של מנשה – אין תשובה! ע"ז הכוללת שפיכת דם הנביאים היא חמורה כל כך. ועל כן, אין תשובה מספיקה בעיני הנבואה להזכירה בספר מלכים.
וודאי שהיו נבואות גם בימי מנשה, אבל שמו של מנשה נמחק מן הנבואות!
מדוע הסגנון: " (טז) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד "? וכי שפיכות דמים היא פחותה מעבודה זרה? לכאורה היא יתרה ממנו?
נענה על כך בהגיענו לסוף ספר מלכים.
1 הערת העורך: בספר ישעיהו חבויה עריכה כרונולוגית נסתרת מעט מהעין. פרקים ב- ו הגאווה של ימי עוזיהו, יותם סלוק שכינה ואין נבואה עקב כניסתו אל הקודש של אביו עוזיהו והצטרעותו. פרקים ז- ט ימי אחז והבשורה על הולדת חזקיהו. פרקים י – יב ימי חזקיהו. פרקים כב – לט נבואות לימי חזקיהו + מרכזיותה של י-ם. פרקים מ ואילך נבואות העוסקות במאבק תיאולוגי כביכול בין ה' אלוקי ישראל לעבודת הפסילים. ולאר מכן נבואות המתארות את פשעי י-ם שיביאוה לחורבן.נבואות אלו מתאימות לימי מנשה שבהם חדרה הע"ז ליהודה ורבתה הרץ שפיכת דם נקי. בפרק מד' פסוק כא' אולי רמז לשמו של מנשה – ע"ש.