פרק יא – יפתח הגלעדי ומלחמתו בעמון
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
עסקנו בהרחבה בפרק י' נעבור לפרק יא. ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל… במצפה.
זה החלק הראשון. (2:15) אם אנחנו עוצרים כאן בשלב הזה. מאוד קשה שלא להתרשם מהאוויר ה שחזל תיארו.
אין לך אלא המנהיג שבדורו…
יש דור שזוכה ששמואל מנהיגו ויש דור שיפתח המנהיג. זה מה שיצא להם. זה ככה נראה באמת. לא מתחיל באשמתו שאמא שלו היא כזאת, אבל זה מאותת לנו. לא סתם מזכירים לנו. כשהיו צריכים אותו, קראו לו . עבד כי ימלוך, והוא עושה את החשבון. אם רוצים אותי לאחר שזרקתם אותי קודם, תשלמו. מחזיק את היד על השלטר. כשאני הייתי יותר צעיר בתקופה שהיה רק ערוץ טלוויזיה אחד תמיד הדרישות של העובדים שחברת החשמל היו ביום חמישי בצהריים. אז כל בית ישראל חיכו לראות את התכנית , והם הורידו את השלטר, לא יהיה שידור. ואז כולם אמרו תתנו להם. כל אחד הרגיש את חוסר ההגינות שיש בעניין הזה. יש לך סיפור איתם, לא התנהגו לך יפה, עכשיו יש מלחמה, באים אליך ומבקשים ממך עזרה. אתה גיבור חיל בוא תעזור. הוא אומר עכשיו אתם באים אליי, ויש לו תנאים. והם באים שוב והוא משוך אותם. שלו שה שלבים . מן עבד כי ימלוך. (5:45) מזכיר את הסיפור שמספרים על ר' עקיבא אייגר, היה גאון גדול וענו מאוד. הוא החליט שתפקיד של רב לא בשבילו, יותר מידיי כבוד וגאווה יש במקצוע הזה. שואלים אותו והוא עונה, ומתפעלים. זה לא מקצוע טוב. ילמד תורה ויעסוק במקצוע אחר. חשב וחשב מה המקצוע הכי פשוט, אמרו לו בלן בבית המרחץ. הלך והחליט להיות בלן. הלך לבית המרחץ וניגש לבלן וביקש להתלמד במקצוע. אמר לו הבלן, אוהו, טוב מאוד שבאת אליי. תדע לך שאני הבלן הטוב ביותר בכל המחוז. תדע לך שאצלי סבון זה סבון, ומים זה מים, וצריך יום לימודים ארוך. אמר ר' עקיבא אייגר הבנתי. אם גם לבלנים יש גאווה, אז עדיף להיות רב. (7:17)
זה בהחלט מוביל לתחושה שעם ישראל זוכה למן ישועה שכזאת על ידי מישהו לא כל כך. ראינו כבר שעם ישראל נמצאים פה בנקודת שפל מבחינת העם. עד כדי שה' לא רוצה לקבל את תשובתם. ותקצר נפשו בעמל ישראל. זה ביטוי קשה. או שופטים פרק י
(יד) לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם:
הנקודה כאן היא הקומה הנמוכה שעם ישראל ירד אליה. חוסר איכפתיות של אחד מהשני, בעיקר שראינו מתוך המבנה הכפול של הפסוקים. שעבוד גם של הפלישתים בעבר הירדן המערבי,וגם במזרחי. ואלו לא מעניין אותם מה קורה שם. רק כשהאיום העמוני מגיע לארץ ישראל המערבי, פתאום כולם זועקים. וה' את זה לא אוהב. עם ישראל בנקודה נמוכה. ריבוי העבודה הזרה. עם ישראל לא עבד את כל הרשימה, אלא אפילו בעבודה הזרה, עבדו במפוצל. כל אחד עבד לפי הגויים שהיו קרובים אליו. לא כולם ביחד. בפירוד מוחלט בעם ישראל. ואולי חלק מהעניין הוא שמגיעה הישועה, היא מגיעה לא במאור פנים, אלא על ידי אחד כזה, ההפך משמואל בדורו. מן יפתח כזה. ביזיון של גאולה שמגיעה בידי אדם כזה. הרגשה לא טובה. אולי גם עצם העניין שנזקקו לאדם כזה. הרגשה לא נוחה . עכשיו צריכים את שירותיו של האדם הזה שעם כל האנשים הריקים שמסתובבים איתו, וכל האווירה שהייתה. נציגי עם ישראל בצרה, וכל האנשים הריקים שם מצטרפים. תחושה לא טובה, וזה חלק מהעניין. בסופו של דבר הייתה פה ישועה. אבל כולנו זוכרים שזה נגמר בצלילים די צורמים, בסיפור של בת יפתח. (10:34) העסק לכאורה לא היה כזה מוצלח. זו האמת אך לא כל האמת. (11) ויש פה בהחלט מקום ללימוד זכות על יפתח. והדברים לא לגמרי פשוטים. מה זה
הוא בן אישה זונה.
לכאורה מבינים מה זה. אך לא בהכרח במובן הזה שאמא שלו הייתה פרוצה. לא בהכרח. חז"ל מביאים בזה דעות. ייתכן שהיא הייתה משבט אחר. זה מתחזק במה שהם אומרים (שופטים פרק יא )
…וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה:
מה פירוש בן אישה אחרת. לא חסים על כבודו כאן. המשמעות היא שבאים לנחול נחלות, אז אומרים לו אתה לא מקבל. אילו היה הבן של אישה זונה, מה הדיון בכלל, מה ההווא אמינא, לא שייך שינחל. מי בכלל אמר שהוא הבן של גלעד? אם האישה זה עניינה ותפקידה קשה לדעת מי האבא. הפסוק פה מתאר ויולד גלעד את יפתח. נכתב ברוח הקודש, בנבואה, אך מה המשמעות של זה? הרוח העולה מן הפסוקים , וזה מתאים לאווירה של הפסוקים, שיש פהמתיחות בין השבטים, והאישה הזאת היא משבט אחר, ולכן כשעומדים להנחיל את הנחלות, הם אומרים לו אתה לא מתאים. לא היה רק ויכוח מנומס, עוד לפני שהותרו שבטים לבוא זה בזה. זה לא היה כך, כנראה היה סיפור אלים, מאבק, שהרי כתוב
(ג) וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו…
אילו כל מה שאמרו לו היה שהוא לא מקבל, למה לברוח? זה מרגיש איום. (14) הוא כנראה לא רצה לוותר, כי אמו היא אישה חוקית של אביו. מאוד ייתכן שאו שהאבא של יפתח נפטר, או שהזדקן, והבנים מנהלים את העסק. הרושם הפשוט הוא שיפתח הוא הבכור.
(א) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח:
(ב) וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים….
הוא הראשון, אולי מגיע לו. זה כבר דיון האם מגיע לו או לא. כל הסיפור של אישה חוקית או לא, בתנ"ך מופיע בכל מיני סיטואציות ווריאציות. בני יעקב, בני השפחה ובני הגבירה. הדברים מפורסמים וידועים, ובהחלט ייתכן שיפתח (15) במידה רבה של צדק רואה עצמו מקופח כאן, ולא רק שלא נוחל למרות שהוא הבכור לאביו, אלא נאלץ להימלט מפני אחיו.
הוא בורח ויושב בארץ טוב. ויתקלטו אל יפתח אנשים ריקים.
זה לא מצלצל טוב. ריקים לכאורה. לא בטוח שכך. לא בהכרח. לא בטוח שזו חבורת עבריינים המתאימה לתיאור שתיארתי קודם. בהקבלה לסיפור הקודם של אבימלך, גם שם מופיע ביטוי כזה. נוכל לראות מה כתוב בפרק ט'.: גם שם סיטואציה דומה. אבימלך הורג את שבעים בני גדעון. שופטים פרק ח
(לא) וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ: (16:10)
הפילגש ויש את הבנים. כל המתיחות כפי שהסברנו, אבימלך והורג את כל אחיו, שבעים אחיו. צריך להיות לזה רקע. כמה שיהיה אבימלך רודף שררה, רק לשם כך להרוג את כל שבעים האחים, קשה לקבל זאת. אנחנו לא מצדיקים את מה שעשה אך מבינים שיש רקע. המתיחות קיימת בין אבימלך לבין שאר אחיו. מה עושה אבימלך?
שופטים פרק ט
(ג) וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא: (ד) וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו: (ה) וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת …
אצל אבימלך ריקים ופוחזים. אצל יפתח ריקים. יש הבדל גדול בהתנהגות. האנשים הריקים והפוחזים הם מן חבורת עבריינים שתמורת כסף הולכים והורגים שבעים איש. ואילו הריקים של יפתח לא כתוב שהם פוחזים. לכן נראה שהפירוש הפשוט של ריקים, הוא ריקים מממון, אין להם כסף. השאלה מה הם עושים. יכולים להיות עבריינים שמוכנים לעשות כל דבר עבור כסף, ואז הם גם פוחזים. אבל ייתכן שהם אנשים שאין להם כסף אבל (18:14) אין מה לעשות הם צריכים להתאגד יחד ולדאוג לפרנסה שלהם. סיטואציה דומה מאוד מכירים אצל דוד המלך.
שמואל א כב, דוד בורח מפני שאול.
(א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה: (ב) וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:
הם מתאגדים לגדוד, שפרנסתו על שמירה על חלקות השדה. אין להם קרקע משלהם, יש להם חובות, אין להם נחלה. הם צריכים לנדוד ממקום למקום והם חיים על הביטחון. האנשים אולי מרי נפש. זה מה שקורה ליפתח. הוא היה גיבור חיל, ומתלקטים אליו כשהוא בורח, אנשים ריקים ויוצאים עמו. גם יפתח כנראה לא עשיר גדול, כי סילקו אותו ולא קיבל נחלה בבית אביו. מי שלא מקבל נחלה, זוהי בעיה כלכלית לא פשוטה. היה צריך להימלט לארץ טוב והצטרפו אליו עוד אנשים כאלו (20) שיחד איתו מהווים גדוד לוחם, ולכן גם פנו אליו. הוא אחד שכנראה שמעו יצא. "מר ביטחון" באזור, קצין מוכשר. לכן הזיהוי פה של יפתח כאחד שיושב עם השיכורים והמקללים וכד' לא נכון. זה לא הסיפור. לא בהכרח.
קצת הקלנו על יפתח את הרקע. אך עדיין לא מסביר את ההתנהלות הלא יפה כל כך. נבדוק את זה בצורה יותר מדויקת. יש כאן שלושה שלבים במשא ומתן. השלב הראשון הוא בפסוק ה'שופטים פרק יא
(ו) וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן: (ז) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם:
(21:30) עכשיו הוא בא איתם חשבון.
(ח) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
חוזרים על ההצעה שלהם. והוא מסכים אם הם מסכימים. בסדר. אפשר לסגור עסקה.
(ט) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ: (י) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
הם מסכימים. יפתח וזקני גלעד, עד שהולך איתם לוקח זמן. המו"מ מצפין בתוכו שתי נקודות חשובות. א. יש שני מושגים שמשמשים בערבוביה. ראש ויש קצין. הביטוי קצין קשור לצבא, הביטוי ראש הוא מנהיגות מעבר לתפקיד הצבאי. מה הם מציעים לו? להיות קצין. פסוק ו'. מה הבעיה? יש בעיה קשה, בואו נחזור לפסוקים האחרונים של פרק י', פסוק יז:
(יז) וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה: (יח) וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד: פ
המכרז היה על ראש. מי שמוכן יהיה לראש. ומה קורה? אף אחד לא נענה להצעה. לא בגלל שלא רוצים להיות לראש, אלא שפוחדים להיות לזנב. אף אחד לא הסכים לבוא. העמונים כבר הרבה שנים מרוצצים ונלחמים הם יותר חזקים, אף אחד לא מעז. והם אומרים שמי שיוכל, יהיה המנהיג, יהיה לראש. רק כאשר מתברר שאף אחד לא קם, נאלצים זקני גלעד לפנות ליפתח. יפתח זוהי בררת מחדל. יפתח מבין את זה טוב מאוד, הוא מבין, הוא גיבור חיל ומכיר א ת ההמונים. אולי אפילו נפגע שלא באו עד עכשיו. התשובה ברורה, לא רוצים אותו, רק כשאין בררה הם באים אליו. וממשיכים בדיוק את מה שעשו לו כבר בצעירותו. מה הם מציעים לו? בוא תהיה קצין. (25) אתם לא מתביישים? מי שייבחר זה מי שמוכן לקחת את התפקיד הזה, יקבל וולבו, אבל ליפתח מבטיחים סוסיתא. יפתח מרגיש טוב מאוד שהם מאז שזרקו אותו הם מתנהגים אותו הדבר. אפילו כשאתם צריכים אותי.
שופטים פרק יא
(ו) וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן: (ז) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם:
והם מבינים יפה שהוא מבין, ושימו לב
(ח) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
הם מבינים את הסיפור. יפתח צדק. הם ממשיכים להעליב אותי ולהתייחס אליי כאדם נחות. בן אחד כזה של אישה אחרת, אז לא צריך להתייחס אליו ברצינות. עכשיו הם הציעו. מה עכשיו? מה משתנה בין שלב ב' לשלב ג'?
(ט) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ:
למה פה זה עדיין לא נסגר? מה השתבש בין שלב ב' לשלב ג'? הרי ראש, זה מה שהציעו מראש. ואמרו בסדר, אז ראש. מה אומר יפתח, אם כך אני אהיה לכם לראש. אבל כנראה שעדיין לא זז, ולכן צריכים להמשיך ולומר משהו נוסף. והם אומרים, בסדר, מה שאמרנו.
(י) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
ואחרי זה וילך יפתח. מה הם אמרו בפעם השלישית? פסוק י' מופיע השלב השלישי של זקני גלעד. שם צריך להיות משהו ששכנע אותו להסכים. שבועה בשם ה'. ה' יהיה שומע בינותינו. עד שלא נשבעים בשם ה' הוא לא מאמין להם. הם חשודים בעיניו. (29) הרי באו בהתחלה בהצעה לא הוגנת. אתם באים אליי בצורה כזאת? כשנשבעים בשם ה' הוא הולך. ומה שקורה, זה :
(יא) וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין …
הוא הולך עם זקני גלעד אך מי ששם אותו לראש הוא העם. העם כבר רואה שהוא ראש וגם קצין. העם רואה בו את שני התפקידים. אחד שיכול להנהיג צבאית וגם מדינית והם מקבלים אותו לשניהם.
(30 – 31) ואז הוא יוצא.
… וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה:
רואים שיפתח אינו פרחח וסחטן. אף על פי כן, לא בטוח שזה היה הזמן הראוי לעשות את זה. הביקורת של חז"ל על יפתח נובעת מעצם הסיטואציה. ובצדק. יהיה לזה המשך. עם כל זה שאתה צודק, אולי תעשה את החשבון הזה אחר כך, כי האויב עומד בשער והמלחמה בפתח. שני המחנות כבר ערוכים לקרב. עכשיו מתנהל המו"מ מי יוביל. בכל אופן בסיטואציה שכזאת, עם כל לימוד הזכות עליו, יש טעם לפגם. בכל אופן זה פחות נורא ממה שזה נראה במבט ראשון.
(יב) וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי: (יג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם: (יד) וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן:
מה שמבקש מלך בני עמון, שטחים תמורת שלום. מו"מ כזה, אם אתה לא שולח מלאכים זה לא הולך, רק עם מלאכים יש סיכוי. (33) שופטים פרק יא
(יב) וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי: (יג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם:(יד) וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן:(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן:(טז) כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה:(יז) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ:(יח) וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב:(יט) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי:(כ) וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל:(כא) וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא: (כב) וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן:(כג) וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ:(כד) הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ: (כה) וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם: (כו) בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא: (כז) וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן: (כח) וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו: פ
יש פה סיפור היסטורי ארוך ששולח אליו יפתח. הדברים מופיעים בעיקר בפרשת חוקת, ויש כאן בעצם שתי טענות מרכזיות. האחת היא שעם ישראל לא לקח שום דבר ממלך בני עמון, להפך, שלח מלאכים וביקש לעבור ולא קיבלו רשות. יש פה חידוש, ששלח גם למואב מלאכים, שם זה לא כתוב ופה זה מפורש. מה שעם ישראל לקח פה בכיבוש, אלו דברים שלקח מסיחון. סיחון מלך האמורי, הוא לפני כן כבש בתקופה מוקדמת יותר שטחים שלכם, של עמון ומואב. עמון ומואב בתקופה הזאת הם כמעט אומה מחוברת. כמו יהודה וישראל בתקופות הטובות שלהם. כך עמון ומואב. ובעצם מה שאומר להם זו האמת. שהשטחים היחידים שעם ישראל כבש הם רק במגננה בעקבות כך שסיחון יצא להילחם בישראל, וסיחון לקח ממלך מואב שטחים לפני כן, ומה שהוא לקח מהם, את זה עם ישראל כבש. מה שנקרא בחז"ל:
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לח עמוד א
אמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון.
ועם ישראל נאסר עליו לקחת מעמון ומואב בני לוט, כמו שנאסר לקחת משעיר. אך הייתה מלחמה מוקדמת, ומלך האמורי, לקח מעמון ומואב חלקים. וכשסיחון יצא למלחמה ביוזמתו מול ישראל, אז עם ישראל כבש את השטחים שהם כבר מזמן לא שטחים של עמון ומואב. (37)
אומר יפתח, הרי ברור לך מי זה שנתן לעם ישראל את השטחים האלו. מה שכמוש אלוהיך יוריש לך, זה שלך. אתה אומר שהוא הפסיד לפני סיחון מלך האמורי? נכון, הוא לא היה כל כך בכושר, ולכן ה' אלקינו נתןלנו. זה מגיע לנו. ומעבר לזה מדבר יפתח על טענת ההתיישנות. כרגע יושבים שם שלוש מאות שנים של התיישבות, ולא באתם לשם כל הזמן הזה. ברור לכם שעם שיראל יושב שם, כי זה מה שהוא כבש מסיחון. זה לא שלכם. שלוש מאות שנה אף אחד לא דיבר, זה לא אמיתי. נזכרתם עכשיו כי אתם רואים שעם ישראל חלש. ועוד הוא רומז לעניין נוסף.
נעשו פה כבר ניסיונות לערער על הזכות של עם ישראל לקבל את מה שהוא כובש. עם שכובש בצורה צבאית, מה שהוא כבש הוא שלו, זה דבר פשוט. פעם לא היה מושג של שטחים כבושים. מי שכובש זה שלו. מי שיוצא למלחמה צריך לחשוב על זה לפני כן. מה שאתה טוען, את היודע את האמת. מה שאתה אומר זה שאתה לא מכיר בלגיטימיות הכיבוש של עם ישראל כי הוא לא עם עצמאי. זהו עם של עבדים שברחו ממצרים, והם לקחו דברים, אבל מה שהם לקחו זה לא שייך להם. עם שלוקח ארץ של אחרים במלחמה, זה מקובל. אבל אתם הייתם כנופיות של עבדים שברחתם ממצרים, ולכן גם מה שלקחתם הוא לא לגיטימי. אומר יפתח, כבר היה מי שטען זאת. בלק בן ציפור מלך מואב. (40) מה עשה בלק בן ציפור? בעצם עשה את אותו הדבר. שולח מבלעם. רואה את העם. בלק יודע טוב מאוד שעם ישראל לא מתכוון לכבוש את ארצו. הוא רואה שעם ישראל יעשה את הסיבוב. מה הוא אומר שם? שולח לבלעם, מה שולח?
הנה עם יצא ממצרים
עכשיו. יצא ממצרים. כלומר לפני ארבעים שנה. זה בשנה הארבעים, מה זה הנה עם יצא ממצרים, בכלל לא אותו דור. מה רוצה להגיד בלק? זה עבדים שברחו, לא עם אמיתי. לא עם של בני חורין. אומר יפתח, זה מה שאתה עושה. עברו שלוש מאות שנה, ואתה מספר סיפורים?
כי לקח את ארצי בעלותו ממצרים
חוזר בדיוק על אותם טיעונים. אותו מלך מואב בלק בן ציפור. יש בדבר הזה גם רמיזה לכך שגם אז זה לא עזר וגם עכשיו זה לא יעזור. בכל אופן מלך בני עמון לא שומע את המלאכים שיפתח שלח אליו .
האם יפתח חשב שזה יעזור?
יתכן שכן, (42) חשב שיהיה מושא ומתן והוא ינהל את העניינים, מלך עמון אומר, הדבר האחרון שאני רוצה זה להילחם, מה שאני רוצה זה את הערים. השיבה אתהן בשלום.
קשה להאמין שיפתח חשב שזה יעזור, אלא יש פה איום. מאיימים אחד על השני. האחד אומר "לקחו לי תחזירו" ויפתח אומר, לא חייבים לכם שום דבר. ומתכוונים – תיזהר. אז אם כך, לשם מה הפירוט הארוך של יפתח? באמת עכשיו אומר מלך עמון (43) .. האם מלך בני עמון בדק ואז החליט ואמר שלא? לא נראה כך, מה שנראה הרבה יותר זה שמה שנאמר לפני כן.
וידבר יפתח את כל דבריו לפני ה' במצפה.
הדברים ששולח לבני עמון, אך את הדברים אומר בעיקר לעם ישראל. למה זה חשוב לומר לעם?
כי הטיעון הוא על מה? על עבר הירדן המזרחי. בני ישראל כפי שראינו, זה פחות מעניין אותם. אולי גם הם יכולים לחשוב שזה בעצם לא שייך להם. אלו שטחים כבושים. שטחים. אין ספק שמלך עמון לא רוצה את עבר הירדן המערבי, תנו להם רק את מה שהם מבקשים ויהיה שלום. ייתכן שכך אנשים יחשבו. לא שרוצים לעשות איתנו מלחמה, אלא רק כמה התנחלויות. זה המחסום לשלום. נשים את ההתנחלויות, ויהיה שלום… ויפתח – חשוב לו מאוד עבר הירדן המזרחי. ולכן הוא סוקר את הסקירה באוזני עם ישראל. כשעם ישראל יצא ממצרים, ה' נתן לנו את השטח הזה. קיבלנו מה'. זה הרש"י הראשון על התורה. רש"י בראשית פרק א
(א) בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:
כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים
ה' נתנה לנו ולא להם. הדבר המדהים הוא שאף אחד מהמנהיגים שלהם לא חשב על זה. משא ומתן עם רש"י. רש"י אמר. גם אנחנו יכולים לדון עם העמים מסביב עם רש"י וטיעוניו. נגיד לו שכל הארץ של ה'… כולנו מבינים. לא מול אומות העולם, אלא כוח מעשיו הגיד לעמו. לעמו. מה אנחנו נבין מתוך זה. לא חשוב מה יגידו הגויים חשוב מה יעשו היהודים. בן גוריון. זה מה שמשדר יפתח. הוא מבין שיש צורך בחיזוק עם ישראל בתוכו. כל הסיפור ההיסטורי זה חיזוק המורשת. עושה דבר גדול. שמלך עמון אם יקבל או לא, לא חשוב.
(כט) וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה' וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן:
לא הייתה הערכה גדולה כל כך. ואחרי הנאום הזה יש עליו רוח ה'.
(ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיקֹוָק וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי: (לא) וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיקֹוָק וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה: פ
לב) וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ: (לג) וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
הצלחה גדולה, ישועה גדולה. וצלחה עליו רוח ה' למרות הנדר הבעייתי הזה, לאחר הנאום הגדול שנתן פה, עם עוצמות ציוניות יהודיות אמיתיות מאוד, בדבר הזה הוא זכה, שהייתה עליו רוח ה'. ויתן ה' בידו. ועמון נכנעים. יפתח הוא דמות מורכבת, אבל בהחלט הדברים שהוא אמר, משדרים עוצמה גדולה לאחר כל השנים הקשות של שעבוד תחת בני עמון, שמרוצצים את ישראל, באה ישועה גדולה בידי יפתח הגלעדי.