פרשה ג – פסקה ח'
המדרש:
אמר ר' ינאי: מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים, "והארץ היתה תהו", אלו מעשיהם של רשעים, "ויאמר אלהים יהי אור", אלו מעשיהן של צדיקים, "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך", בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, "ויקרא אלהים לאור יום", אלו מעשיהן של צדיקים, "ולחושך קרא לילה", אלו מעשיהן של רשעים, "ויהי ערב", אלו מעשיהן של רשעים, "ויהי בקר", אלו מעשיהן של צדיקים, "יום אחד", שנתן להם הקב"ה יום אחד, ואיזה זה יום הכפורים. אמר ר' תנחום בר ירמיה: שבו נבראו ארבעה דברים, הרים שמים וארץ ואורה. אמר ר' יודן: שבו היה הקב"ה יחידי בעולמו שלא היה בעולמו אלא הוא, אתיא כר' יוחנן ולא אתיא כרבי חנינא. רבי יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב: "המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח", וכתיב: "עושה מלאכיו רוחות". רבי חנינא אמר: בחמישי נבראו מלאכים, שנאמר: "ועוף יעופף על הארץ", וכתיב: "ובשתים יעופף". רבי לוליאני בר טבראי בשם ר' יצחק אמר: בין על דעתיה דר' חנינא בין על דעתיה דר' יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקב"ה ממדד באמצעיתו, אלא: "אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי", 'מי אתי' כתיב, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם.