רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אומֵר. בִּשְׁלשׁ עֶשרֵה מִדּות הַתּורָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֵן:
(א) מִקַּל וָחמֶר
(ב) וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה.
(ג) מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד. וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְתוּבִים.
(ד) מִכְּלָל וּפְרָט.
(ה) וּמִפְּרָט וּכְלָל.
(ו) כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל. אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט.
(ז) מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט. וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל.
(ח) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. לא לְלַמֵּד עַל עַצְמו יָצָא. אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּו יָצָא.
(ט) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעון טועַן אֶחָד שֶׁהוּא כְעִנְיָנו. יָצָא לְהָקֵל וְלא לְהַחֲמִיר.
(י) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעון טועַן אַחֵר שֶׁלּא כְעִנְיָנו. יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.
(יא) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּון בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ. אִי אַתָּה יָכול לְהַחֲזִירו לִכְלָלו עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלו בְּפֵרוּשׁ.
(יב) דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנו. וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּופו.
(יג) וְכֵן (נ"א וְכַאן) שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה. עַד שֶׁיָּבוא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם:
————————————
רוב מפרשי המידות שהתורה נדרשת בהן, דנו בפירושן, בדרך השימוש בהן ובדוגמאות לשימוש בהן בדברי חז"ל.
הביטוי "מידות" לדרכי הלימוד מן התורה בודאי יש לו משמעות.
כי"ג מידות הרחמים המבטאות דרכי הנהגתו של הקב"ה עם עולמו אף י"ג מידות של התורה מבטאות דרכי הנהגה על פיהם נדרשת התורה.
כך מובא בשם האר"י (שער מאמרי רז"ל על הספרא ריש ויקרא):
כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי"ג מידות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבת"ת הנדרשת מי"ג מידות דוגמת אלו כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים.
אף את העולם מנהיג הקב"ה במידותיו, כך היא לשון הגר"א (אבן שלמה י"א, ט'):
בכל דור ודור שולט מידה אחרת (ממידותיו של הקב"ה שמנהיג בהן עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי ענין המידה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה.
נראה פשוט לומר שכשם שהמידה בה מנהיג הקב"ה את הדור משפיעה על הנהגות הדור אף המידה בה נדרשת התורה משפיעה על תוכן הליכותיה – הלכותיה.
מן הרמב"ם למדנו שהמידות ניתנו לחכמים לדרוש את התורה לכל דור כפי הנהגת הדור.
אכן לכול דור יש מידה בה מנהיג הקב"ה את הדור ולכל פרשה יש מידה על ידה היא נדרשת.
כשם שיש קשר בין המידה בה מנהיג הקב"ה את הדור לבין התנהגותו, מנהגיו ודרכיו כך יש קשר בין המידה בה נדרשת הפרשה לבין ההנהגה היוצאת ממנה.
'וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ' – אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן. (שם פ"א, ה"ב).
לא בכדי נקראת דרך זו "משפט" שכן יש טעם והבנה לדברים הנלמדים ולדרך לימודם מן התורה.
אכן בספרים הקדושים דנו בהנהגות העולות מהמידות שהתורה נדרשת בהן
האר"י
הרמ"ע מפאנו
הרב קוק הנזיר
ניתן להרחיב ולומר, שהדרך על ידה מגיעות אלינו הלכותיה של התורה אף היא חלק מן ההלכות ובודאי קשורה אליהן.
לא דבר ריק הוא שנחלקו התנאים ואמוראים באיזו מידה ללמוד דין מסויים אם בק"ו או בג"ש אם בכלל ופרט או בריבוי ומיעוט על כן יש לעמוד על הקשר בין המידה על פי נלמדת ההלכה לבין תוכנה של ההלכה.
האר"י הוסיף את ההבנה הפנימית של המידות על פי הספירות והעולמות.
בביאור האר"י למידות יש חידוש ביחס לדרכו של האר"י ברוב כתביו והוא הביאור בהנהגה האלוקית העולה מן המידות. המידות הן דרכי הנהגת הבורא את הבריאה.
אחר שאנו רואים שהמידות הן דרכי הנהגת הבורא את הבריאה עלינו לדרוש ולתבע ביתר שאת, ביתר עז וביתר ענוה, את הבנת הקשר בין המידה ודרכי הנהגתה, לבין המצוה או ההלכה הנדרשת במידה זו דווקא.
לימודנו נעשה, איפוא, בשלושה שלבים:
השלב הראשון: הבנת ההנהגה העולה מכל מידה ומידה.
השלב השני: לימוד הסוגיא בה השתמשו במידה זו או אחרת.
השלב השלישי: נסיון להבנת הקשר בין הסוגיא לבין המידה הנדרשת.
אחר האר"י באר הרמ"ע מפאנו במאמר המידות את הביאור הפנימי על פי דרכו.
הרב קוק בעולת ראי"ה באר אף הוא את המידות והלביש את הפנימיות בסגנונו המיוחד.
דברי האר"י, דברי הרמ"ע מפאנו ודברי הרב קוק כולם דברי אלוקים חיים הם.
שאיפתנו לגלות בכל לימוד מן הפסוקים על פי המידות את הקשר בין המידה והמצוה על פי כל אחד ואחד ממבארי המידות. כך נזכה לחבר את שלושתם לבית מדרש אחד וכל לימוד ומדרש יואר באור משולש.