בדברי האר"י בביאורו למידות מדת "פרט" היא המלכות וגם "דבר" היא מלכות.
תכונת המלכות כפרט הוא לפרט הדברים. במלכות מקבל כל דבר את צורתו כפרט בתוך הכלל.
תכונת המלכות כדבר היא דלית ליה מגרמיה כלום כמו המילה דבר שהיא סתמית וצריך לבאר איזה דבר ובאיזה הקשר היא נאמרת.
הפרט שואף להִכלל עם הכלל על כן במידות הפרט והכלל המלכות עולה. במידת כלל ופרט וכלל עולה למעלה מן היסוד ובכלל הצריך לפרט עולה אף למעלה מן התפארת.
הדבר שואף לקבל את הגדרתו ואת תוכנו. על כן במידת דבר שהיה בכלל, הדבר יוצא מן הכלל להיות עצמי ולבטא את תוכנו העצמי.
אלו הם שתי תנועות של המלכות. לעלות ולהִכלל, ולרדת ולהתגדר.
אף דבר הלמד מעניינו שייך לאותו ענין של "דבר" ואף במידה זו מצאנו שהדבר "יוצא" להתגדר. שכן רק במידה זו מתבטאת הגמרא "צא ולמד מי"ג מידות שהתורה נדרשת דבר הלמד מעניינו". אם לא נאמרה יציאה בגוף המידה, הוסיפה הגמרא את היציאה בהתייחסותה למידה זו. זה הדבר…
