שלש מידות ראשונות הם כלפי מידות התפארת הבנויה מחלקיה שם.
חסד גבורה תפארת נצח הוד.
ספירת יסוד שהיא בחי' כל1 היא כוללת ועל כן שייכת לקמן.
א. קל וחומר
חסד וגבורה – זו בחי' הנהגת קל וחומר בחי' שרי בפירודא2. חלק מן העולם מונהג בדין וחלק ברחמים זה חמור וזה קל, ואפשר לדון וללמוד מזה על זה.
ב. גזירה שוה
תפארת – זו הנהגת גזירה שוה בחי' מיזוג מיתוק והכרעה. זו התפארת מצד עצמה עי' הנהגת שמכח כוללת בקרבה כמה ספירות הפועלות יחדיו בצורה ממוזגת.
ג. בנין אב מכתוב אחד ובנין אב משני כתובים
נצח והוד – זו הנהגת בנין אב בחי' השפעה החוצה שזו בחי' "כתוב". הנהגה זו היא התפארת בנטותה לצד נצח והוד – שזו בחי' שני כתובים או אחד מהם, נצח או הוד, שזה שיש לו תולדות (כשהתפארת בונה תהליך אף זה בחי' אב שהרי הליכה הוא בחי' נו"ה).
ארבע מידות כלל ופרט ומידות פרט וכלל עוסקות בתפארת והמלכות כשהן במקומן.
ד. כלל ופרט – כלל הוא תפארת ופרט מלכות, וההנהגה היא על פי המלכות ולכן אין בכלל אלא מה שבפרט.
ה. פרט וכלל – פרט זו המלכות וכלל – תפארת וההנהגה היא על פי התפארת ועל נעשה הכלל מוסף על הפרט.
ו. כלל ופרט וכלל – המלכות עולה למעלה מן היסוד (ונמצאת למטה מתפארת) ומכריעה בין תפארת ליסוד. הכלל הראשון הוא תפארת והכלל השני הוא יסוד. המלכות נמצאת ביניהם.
כיון שבמידה זו יש שני שללים, על כן גם היסוד נקרא כלל כמו שהאריך האר"י לבאר.
ז. כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל – המלכות עולה למעלה מן התפארת, בחינת עטרת בעלה.
ארבע מידות אחריהן הם יציאת המלכות מן התפארת אחר שהיתה חלק ממנה יציאה זו יש בה בחי' "משבר" של הפרדות המלכות לשעה ממקור ההשפעה שלה העליון.
ח. דבר שיצא מן הכלל ללמד – זו הנהגת הבריאה. המלכות ננסרת מן התפארת, והתפארת באה לאחריה לזווג.
ט. דבר שיצא מן הכלל לטעון טוען כעניינו
י. ודבר שיצא מן הכלל לטעון טוען שלא כעניינו
מידות אלו הם בחי' דור המבול ותיבת נח. בני נח יצאו מן התיבה. יש בחי' שהיא כעניין וא"ו – כעניינו – שהיציאה קשורה לתפארת והיא להקל כמידת הרחמים. ויש בחינה שאינה כעניין וא"ו – לא כעניינו – שהיציאה שייכת לעולם אליה יצאה המלכות וזה גם להחמיר.
יא. ודבר שיצא לידון בדבר חדש – זו הנהגת הגלות. החזרה היא על ידי הנצח המקשר להוד ומחזירו בפירוש ובהכרזה. מידה זו מחזירה את המציאות למקורה אחרי שיצאה ממנה.
שתי המידות האחרונות עוסקות במלכות בבחינת נצח והוד שבה.
יב. דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו – המלכות בנצח והוד שבה המקבלת מן התפארת מענין וא"ו, או מלכות נו"ה שבה המקבלת מן היסוד שזה מסופו סוף וא"ו שהיא מידת יסוד.
יג. שני כתובים הבאין כאחד – נו"ה שבמלכות המכחישים זא"ז והכתוב השלישי – יסוד – מכריע ביניהם.