מוסר "... מקומך אל תנח... " הרב יהושע ויצמןאלול ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיחת מוסר מפי ראש הישיבה. סיכם: מנחם ויצמן.



"... מקומך אל תנח... "


הפסוק אומר1 "אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים".
לפסוק זה ישנם פירושים שונים, שניתן ללמוד מהם הדרכות לחיינו.

ראשית נעיין בתרגום על הפסוק:

אין רוחא דיצרא בישא מתל בך ומתגבר למיסק עלך, אתרך טב די הויתא נהיג למיקם ביה לא תשבק, ארום פתגמי אורייתא אתבריאו אסו בעלמא למשבק ולמנשי מן קדם ה' חובין רברבין.

תרגום לתרגום:

אם רוח יצר הרע מושל בך, ומתגבר עליך, מקומך הטוב שהיית נוהג לעמוד בו אל תעזוב, כי דברי תורה נבראו לרפואה בעולם, להניח ולהשכיח מלפני ה' חטאים גדולים.

פעמים רבות אנו חשים שהחטאים מונעים מאיתנו ללמוד תורה, לעבוד את ה' וכדו'. "עם כאלו חטאים, איך אני יכול לעסוק בתורה?"
מחשבה זו גורמת לריחוק גדול יותר ולנפילה מהמדרגה שבה האדם נמצא. למרות החטאים, "מקומך על תנח", אל תרד מהמדרגה שהיית בה, כי העיסוק בתורה ובעבודת ה' היא מרפא המניח חטאים גדולים.
המשנה באבות אומרת2:

ואל תהי רשע בפני עצמך.

ומפרש הרמב"ם:

אם יחשוב האדם את עצמו רשע, לא תהא חמורה בעיניו שום עבירה לעשותה.

כשהאדם חושב שבגלל חטאיו הוא יורד ממדרגתו, וכבר אינו יכול להיות קשור לדברים רוחניים כבעבר, הוא מרשה לעצמו חטאים נוספים והקלות שלא היה מקל בהן קודם לכן.
עלינו להבין כי בכל מצב, גם בירידה ח"ו, עלינו להחזיק בכח במדרגתנו, שכן דוקא המשך לימוד התורה ירפא אותנו מחטאינו.
הדברים אמורים במיוחד כלפי חודש אלול.
פעמים שאדם נרתע מלחזור בתשובה, כיון שזה נראה לו "גדול עליו", והוא חושב שיש דברים שלא יצליח לתקן, ולכן הוא מוותר, וממילא הוא מגיע למצב גרוע עוד יותר.
החשיבה צריכה להיות הפוכה: כל תיקון, כל הרהור תשובה, כל מילה של תורה ותפילה היא מרפא גדול לנפשו של האדם. כל התקדמות קטנה מניחה חטאים גדולים.

האבן-עזרא מפרש את הפסוק בצורה שונה ואף הפוכה:

אם רוח - בעבור שהזכיר למעלה כי דברי החכם נשמעים יותר מדברי המושל בכסילים שב להזהיר החכם אם עלית בחכמתך עד מעלת הממשלה כענין כי מבית הסורים יצא למלוך מקומך אל תנח והענין שפלת רוח או ענינו שיתעסק גם בחכמה תמיד כמו שהיה בתחילה כאילו לא זז ממקומו ולא עלה למדרגה עליונה כנגד האדם, ודע שאם התרפית יניחך הרפוי עם חטאים גדולים.

הראב"ע מסביר, שאם אדם עלה למדרגה מסוימת בחכמה, עליו להמשיך להיות בשפלות ולעסוק בחכמה, כי הרפיון גורם לחטאים גדולים.
פעמים כאשר אדם הגיע לרמה רוחנית מסוימת, הוא שוכח את המקום שהיה בו מתחילה וזה גורם לו להתגאות. גם בעליות יש לזכור את התקופה הנמוכה, וזכרון זה נותן לאדם ענווה, ומזרז אותו להמשיך להתקדם.
ישנו מצב שבו אדם שהתעלה, שוכח את מצבו הקודם, ומסתכל על שאר העולם מלמעלה למטה. הוא אינו יכול להבין איך אנשים יכולים להתנהג ולחשוב בצורות מסוימות, שהוא עצמו היה בהם לפני זמן לא רב.
ממצב כזה בא הפסוק, על פי הראב"ע, להזהיר.
גם בעת הממשלה, אל תניח את מקומך הקודם, שכן זה מביא לחטאים גדולים.

ר' יש"י חסידה, מביא בספרו "ביאורי החסידות לנ"ך" פירוש מהספר "זאת זכרון":

המושל. זה הצדיק. כדכתיב "צדיק מושל". כלומר: אם הצדיק יערה עליך "רוח" ממרום להשיג השגות גדולות, "מקומך על תנח" זכור תמיד מקומך ושפלותך. כי לא השגת בזכות עצמך, אלא בזכותו.

ניתן להשתמש באותו עיקרון אך בכיוון הפוך: כאשר הצדיק משפיע עליך רוח - מקומך על תנח, אל תשכח את עצמך ועצמיותך.
גם כאשר אדם דבק בדרך מסוימת ומקבל מרבו תורה, עליו לזכור את האות שלו בתורה. אין הוא רק מחקה את רבו, אלא הוא צריך לבחון כיצד הדברים של הרב מדברים אליו ומשפיעים עליו, ומה יש לו לומר על הדברים.
לכל אדם, גם לתלמיד המקבל תורה מרבו, ישנה אות בתורה שהוא צריך לגלותה ולא רק לגלות את האות של רבו בתורה.

הרב באוה"ק3 כותב:

כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד, כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי...
ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח, ולא ידע...


יחד עם ההקשבה וקבלת הדרך מרבו, על האדם לבנות ולהעמיק בבנין שמו הפרטי. את מקומו שלו - עניינו ותכונת נפשו - אין לו להניח, וכך תיבנה השלמות של ההקשבה והבנין העצמי.




1 קהלת י', ד'.
2 אבות ב', י"ג.
3 ח"ג, עמ' קל"ט.


-------------------------------------------------------------------------------------------