ברכות ה' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק.
ברכות ה' (ע"א):
מה ת"ל "ומתורתך תלמדנו" אל תקרי תלַמְדֵנו אלא תִלְמֵדֵנו דבר זה מתורתך תלמדנו. ק"ו משן ועין. מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה.
מן התורה למדנו שהייסורין שייכים למידת קל וחומר שכן מחד יש כאן מידת הדין הפוגעת בשן ועין ומאידך יש כאן מידת הרחמים הבאה בעקבות הדין ומוציאה את העבד לחירות.
מזה נלמד שייסורין הממרקים כל גופו של אדם שהם ביטוי למידת הדין, בודאי פועלים הם רחמים גדולים המוציאים אדם לחרות מן העוונות.
ניתן לומר ש"מתורתך תלמדנו" היינו ממדתה של תורה שהיא תפארת הממזגת חסד ורחמים.
מן מדת תפארת אנו למדים שאין הדין פועל לבדו שכן אין העולם יכול לעמוד בזה. על כן הרחמים ממתקים וממזגים את הדין.
אם במידת הדין קלה כשן ועין בלבד, כבר פועלת מדת החסד והרחמים למתק הדין ומוציאה העבד לחירות, במידת הדין הקשה יותר – ייסורין הממרקים כל גופו של אדם – קל וחומר שתפעל מדת החסד והרחמים ותוציאו לחירות מכלא עוונותיו.
עי' מהר"ל נתיבות עולם ח"ב (עמ' קע"ג) שבאר שהיסורין הם ממעטים כח הגוף ועושים האדם רוחני. ומכאן באר הק"ו שעבד הוא חמרי ועל כן אם הפיל האדון שינו או עינו, יוצא לחירות שכבר אינו חומרי כמו שהיה, קל וחומר לייסורין הממרקין כל גופו של אדם שהם עושים אותו רוחני ויוצא לחירות ממה שנלכד במצודת החטא בשביל חטאו ויצא לחירות והוסיף מהר"ל "וקל וחומר גדול מאד זה למי שמבין בדברי חכמה".
על כן דבר זה מתורתך תלמדנו ממידתה של תורה הקושרת את כל המידות.
יסורין מצד אחד גורמים הופעת הרחמים מצד שני. אין הייסורין דבר מנותק הפועל לבדו. אמנם הם פועלים דין על האדם המתייסר אלא שזה גופא מביא עליו את מידת הרחמים ואת היציאה לחירות.