ירושלמי סנהדרין פ"ב (דף י"ג) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק.
הגמרא בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו:
הרי דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו ההדיוט על אחת כמה וכמה.
מדות שהתורה נדרשת בהן, המלמדות מצוותיה והליכותיה של תורה, לא ניתנו רק לעצמן כדברים עַקַרים, אלא ללמוד מהן ערכים וארחות חיים.
על כן כשאנו מוצאים שעבד יוצא לחירות בשן ועין אנו שואלים מה מלמדת אותנו הלכה זו ותשובתנו מתורתך תלמדנו – דבר זה מתורתך, מקל וחומר "ומה שן ועין עבד יוצא בהן לחירות ייסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה". והיינו שהלכה זו מלמדת על ערך ייסורין.
וכשאנו מוצאים שהתורה מצוה למלך "וקרא בו כל ימי חייו" אנו שואלים מה אנו לומדים מזה. ותשובתנו קל וחומר להדיוט שאינו עוסק בצרכי עמו. והיינו שפסוק זה מלמדנו על ערך לימוד תורה.
ביאור הדברים: דיני עבד או דיני מלך אינם רק לעצמם, ללמדנו מה עושים במקרה זה או אחר.
הפסוקים הם כמעין הנובע. הם חלק ממבנה וקומה שלימה ועל כן יש מקום השוואה ולימוד מעניין לעניין.
כשאנו קוראים בתורה בפרשה ספר תורה של מלך "וקרא בו כל ימי חייו" אנו אומרים יש הנהגה של מלך ויש הנהגה של הדיוט. יש דברים בהם צריך להקל על המלך מתוך הבנה שאע"פ שעסוק הוא בצרכי הציבור, משא"כ הדיוט אין צורך להקל עליו, כיון שאין עליו אחריות הציבור. אם אנו מוצאים שראוי להקל על המלך בחובותיו, מכל מקום חייב לקרוא וללמוד ללא הפסקה קל וחומר להדיוט שיכול ליטול על עצמו עול תורה שחייב ללמוד ללא הפסקה.