סוטה ל"ב (ע"א) ול"ג (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
המשנה בסוטה לב (ע"א):
ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו' ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם.
ובגמרא ל"ג (ע"ב):
תנו רבנן הלא המה בעבר הירדן מעבר לירדן ואילך דברי רבי יהודה אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה זורחת בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהם כותיים מול הגלגל סמוך לגלגל אצל אלוני מורה שכם ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף כאן שכם תניא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותיים אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אלוני מורה שכם אף אנו מודים שאלוני מורה שכם אנו למדנוה בגזרה שוה אתם במה למדתום.
ודברים אלו רמז רש"י על התורה (בראשית י"ב, ו'):
אלון מורה – הוא שכם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה.
נראה על פי מה שכתב הרב קוק בביאור מידת גזירה שוה שהדברים הקשורים בעומק פנימיותם, הפנימיות מתבטאת במילים שוות, ואף שבחיצוניות נראים הדברים רחוקים, קשורים הם בפנימיותם.
אף כאן, אברהם אבינו המהלך בארץ, וישראל הנכנסים לארץ, קשורים בעומק פנימיותם.
נראה שהקשר הפנימי הוא קשר התורה והארץ. אברהם מתחיל את אלפיים שנות תורה אחר שעבר העולם אלפיים שנות תוהו.
כשמתחילות אלפיים שנות תורה מתחיל גם הקשר בין העם והארץ. אברהם מתהלך בארץ ורומז לו הקב"ה, שבמקום הזה "אלון מורה" ייקבלו ישראל שבועת התורה. זה מה שמייחד את תחילת כניסת אברהם לארץ, וזה מה שייחד את עם ישראל כולו בכניסתו לארץ ישראל.
התורה רומזת כבר כאן "והכנעני אז בארץ" שעתידים ישראל לרשת ארצות גויים. אין לישראל יתרון על הגויים אלא בתורה כאמור בתהילים (ק"ה, מ"ד-מ"ה)
ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו.
בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו יה.
וכן הוא אומר (תהילים קי"א, ו')
כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים.
הקשר הפנימי בין אברהם לישראל היורשים את הארץ מצד התורה, ראוי לו שיתגלה בגזירה שוה שהנהגתה היא בתפארת הקשורה במישרין לתורה כמו שאמרו "והתפארת זו מתן תורה".