ברכות ל"ג (ע"א) – הבדלה בתפילה ועל כוס – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.
ברכות ל"ג ע"א:
איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפלה אמר רב נחמן בר יצחק קל וחומר מתפלה ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא לא כ"ש
להבין הקל וחומר יש להקדים הקדמה.
הרמב"ם הביא דין הבדלה בתפילה בחונן הדעת רק בהלכות תפילה1 ולא הביא דין זה בהלכות שבת ודין הבדלה על הכוס הביא הרמב"ם כצפוי רק בהלכות שבת2.
מתאימים הדברים לצורה בה הביא הרמב"ם את ההלכות לפי עומק המושג ולא לפי הצורה בה אנו פוגשים בפועל בהלכות3.
הרי ששני דינים בהם. דין הזכרת הבדלה בחונן הדעת והוא מדין תפילה שיש בה הלכה של הזכרה מעין המאורע4. ודין הבדלה על הכוס מדין "זכור את יום השבת" בכניסתו וביציאתו.
על פי הסוגיא עלינו לברר איזה דין חמור יותר ואיזה קל. נראה שחמור כאן הוא הדין המחויב יותר והכולל יותר.
רב נחמן בר יצחק אומר שדין הבדלה בתפילה הוא החמור. נראה שחומרתו נובעת גם מן העובדה שהזכרה מעין המאורע בתפילה היא דין כללי שנאמר גם על חנוכה ופורים ועוד.
לאור דברים אלו יש להבין את השימוש במידת קל וחומר בסוגיא זו.
הבדלה ביסודה קשורה למידת קל וחומר. הנהגת מידה זו שייכת כשיש שני דברים הנבדלים שהאחד הוא בהנהגה בבחינת "קל" והשני בבחינת "חמור" וכך לומדים מזה על זה.
השבת היא בהנהגת החסד כביטוי הנאמר ב"כגוונא":
וכל דינין מתעברין מינה… וכל שולטן רוגזין דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה וכו'.
ביום חול יש שליטה לכוחות החיצוניים ולכוחות הדין.
תפילה היא עיקר התקנה להבדיל ולציין את המעבר ממידה למידה וכיוון שהיא עיקר תקנתא ועיקר החוב הרי שזה "חמור". לעומת התפילה, נבחנת הכוס של ברכה עליה מבדילין כ"קלה" שכן כוס של ברכה מבטאת את שפע החסד, הטוב והברכה.
על כן אומרים שאם המבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס קל וחומר שהמבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפילה.
1 הלכות תפילה פ"י הי"ד זו לשונו:
"טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפלתו ואינו צריך לחזור וכן מי שלא הזכיר על הנסים בחנוכה ובפורים ועננו בתפלת תענית אינו חוזר ומתפלל אחד יחיד ואחד שליח ציבור ואם נזכר קודם שיעקור את רגליו אומר עננו כי אתה שומע תפלה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה יהיו לרצון אמרי פי וגו'."
יש לציין שגם דין "על הניסים" שנזכר בהלכה זו לא הובא בהלכות פורים ולא בהלכות חנוכה אלא רק בהלכות תפילה. נראה פשוט שמקורו בתוספתא שמזכירין בתפילה מעין המאורע.
2 הלכות שבת פכ"ט ה"א זו לשונו:
"מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה".
3 לעומת הטור שהביא ההלכות לפי צורת פגישתנו עימהן. עי' משנת יעקב הל' ת"ת פ"ב ה"ב זו לשונו:
"ואם כי על הטושו"ע, לא קשה, דאין דרכם להביא את ההלכות, לפי מושגיהם, אלא לפי ענינם, ושפיר שייך זה בהלכות מלמדים, אבל מהרמב"ם, דמביא תמיד ההלכות לפי המושג, [והוכחות לזה – ממאות מקומות]"
ועי' אבן האזל על הרמב"ם תפילה פ"י הי"ד, שדקדק בלשון הרמב"ם שכתב "וכן" ללמדנו שכל ההלכות מקור אחד להן.
4 שבת כ"ד ומקורו בתוספתא (ברכות פ"ג):
"לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים מחזירין אותו לא אמר הבדלה בחונן הדעת אומרה על הכוס ואם לא אמר מחזירין אותו רבי יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בברכת הארץ מחזירין אותו".