קידושין (ד' ע"ב) וחולין (קי"ד ע"א) – לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה
קידושין ד' (ע"ב):
ותנא מייתי לה מהכא דתניא (דברים כד) כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר (בראשית כג) נתתי כסף השדה קח ממני והלא דין הוא ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר ת"ל כי יקח איש הא למה לי קרא הא אתיא לה אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא.
קצת קשה וצ"ע בסוגיא זו. אם אכן מעיקרא דדינא פירכא מדוע אין לכך רמז בברייתא. מלשון הברייתא משמע שאף שיש קל וחומר טרח וכתב לה קרא ולמדים מפשטיה דקרא או מג"ש.
נראה שהסוגיא דנה באיזו מידה ראוי ללמוד קנין אישה. בברייתא למדים מפשטיה דקרא (או מגזירה שוה קיחה קיחה בקניין כסף). ומכל מקום מביאים אפשרות ללמוד מקל וחומר.
נראה שיש הבדל בהתייחסותינו לקנין קידושין, אם למדים אותו מקל וחומר או שלמדים אותו מפשטיה דקרא.
קל וחומר הוא במידת הדין. "והלא דין הוא". אם אנו באים לקניין אישה מצד מידת הדין אנו מדגישים את צד ההגבלה שיש בקנין. קנין אישה מגביל את האישה לאיש מסויים וגם מצד האיש הקניין קבוע לו דרך מסויימת בה יכול הוא לחיות עם אישה ולא כל הפוגע באישה בשוק ורצה הוא והיא בא עליה והולך לו לדרכו1. הקניין גם מחייב את הקשר ומקבע אותו, וקובע דרך מסויימת לנתק את הקשר.
הברייתא שדוחה את הלימוד בקל וחומר, אף מבלי להביא את הסיבה, מלמדת שמעיקרא דדינא אין שייכות למידת קל וחומר לקניין אישה.
קניין אישה אינו דין ואינו שייך למידת הדין. אדרבה יש בו גם ממידת החסד והרחמים.
אחת מההנהגות של מידת החסד היא חיבור לעומת מידת הדין שעניינה פירוד2. הקניין יוצר חיבור עמוק וקדוש בין האיש לאישה. הקניין גם גורם שנדע מי האב וכך נוצר קשר וחיבור בין הדורות. החסד המדומה שמתגלה באדם שבא על אישה בלי קניין הוא היוצר פירוד וניתוק בין הדורות וניתוק זה הוא מידת הדין באמת.
לכן טרח וכתב לה קרא ללמדנו שמידת הרחמים היא ההנהגה של קנין אישה, ואף שעצם הקניין דין הוא וחובה, מוליד הוא חיבור גדול ועמוק שהוא חסד. על כן הלימוד המתאים הוא גזירה שוה3 שהיא מיזוג או שלמדים על פי פשוטו של מקרא בחינת תורה שבכתב שאף היא מידת הרחמים (שהרי תורה שבכתב היא בתפארת)4.
ובדומה לזה בחולין קי"ד (ע"א) בבשר וחלב:
קל וחומר ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבשולו פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשולו תלמוד לומר בחלב אמו והא למה לי קרא הא אתיא ליה אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא.
ומה אמו שמותר בהרבעה אסור בבשר וחלב פרה ורחל שאסורים בהרבעה אינו דין שאסורים בבשר וחלב. אף כאן איסור בשר וחלב נידון כדין שכן הוא איסור ולכן יש ק"ו ומעיקרא דדינא פירכא שאין זה שייך לק"ו שכן איסור בשר וחלב אינו דין אלא חסד שהבן והאם נידונים יחד כמו שאסורים בשחיטה באותו יום אף אסור לבשלו בחלב שהיה ראוי לו וזה בחי' רחמים שמתגלים ולא דין.
1 עי' רמב"ם ר'יש הלכות אישות פ"א ה"א: "קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאישה. כיון שניתנה תורה, נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה יקנה אותה תחילה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאישה: שנאמר "כי ייקח איש, אישה; ובא אליה""
2 עי' לשון לשם שבו ואחלמה בהנהגת קל וחומר שכתב " … הדינים הם השרש דכל ריבוי ופירוד. וכנודע שהחסד והגבורה הם בבחי' מים ואש. ומים דרכן להתדבק וכל דבוק כגון קמח לעשות עיסה מתדבק במים. ואש דרכו להתפרד שכל דבר שנשרף מתפרד. וכן כל דבר לח מתדבק ויבש מתפרד… עכ"פ הוא כי הדינים הם השרש דכל ריבוי ופירוד וכל חסד ורחמים הנה מהם הוא כל דיבוק והיחוד." (ספר הדעה, ח"א מאמר כללי על יסוד הספר אות ב')
3 הג"ש היא קיחה קיחה בקנין כסף אף כי אינו מפורש בברייתא, כך למדו לעיל בדף ד' "קיחה קיחה משדה עפרון".
4 "והתפארת זו מתן תורה" (ברכות נ"ח ע"א)
לשון הבני יששכר בענין ק"ו ופשטיה דקרא:
תלמוד שלנו תמצא בו כמה פעמים מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא (פסחים י"ח ע"ב), ולמה כזאת, ולמה לא מצינו כזאת בשארי המידות הי"ג שבתורה לומר מלתא דאתיא בגזירה שוה ובבנין אב וכיוצא טרח וכתב לה קרא (הגם שהר"ן ז"ל (נדרים ג' ע"א) דחק לפעמים מחמת הכרח איזה קושיא לומר מלתא דאתיא בגזירה שוה טרח וכתב, אבל לא מצינו בש"ס בפירוש רק מידת קל וחומר), ומהראוי להבין למה ישתנה בזה מידת הקל וחומר מכל המידות. וגם טורח זה למה לנו במידת הקל וחומר… הנה מידת הקל וחומר שהוא שכל אנושי נקרא דין כמאמרם ז"ל בכמה מקומות והלא דין הוא, כמידת הדין הוא כביכול (בערכנו) עפ"י שכל, ומה שאין כן מידת החסד הוא למעלה מן השכל כמ"ש לעיל. על כן תתבונן עפ"י מאמרינו מדת קל וחומר נקרא דין כמ"ש, והנה טרח וכתב לה קרא, היינו מידת אל שבתורה שבכתב בי"ג מידות של רחמים כנודע (שמות ל"ד ו') ושם א"ל מורה על חסד גמור כמד"א חסד אל כל היום.