משנת רבי אליעזר – לימוד מקל וחומר
משנת רבי אליעזר פרשה רביעית:
ר' מאיר אומר, קשה היא המחלוקת, אפי' מחלוקת שהיא לישובו של עולם, שנאמ' "ויעש אלוקים את הרקיע ויבדל בין המים וגו'", ולפי שכתב "ויבדל בין מים למים", לפיכך אין כתוב בו טוב. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מחלוקת שהיא לישובו של עולם לא נאמר בו כי טוב, מחלוקת שהיא לחרבנו של עולם על אחת כמה וכמה.
המחלוקת בעיקרה שייכת למידת הדין. היא נבראה ביום השני השייך למידת הדין1.
רבי מאיר רוצה להדגיש שגם מחלוקת שהיא ליישובו של עולם ובאה לכאורה "ממקום טוב", היא מחלוקת וגורמת להופעת מידת הדין בעולם. על אחת כמה וכמה מחלוקת שלא באה ליישובו של עולם, אלא לחורבנו, לעשות דין ופירוד בעולם, שהיא הפוכה מן הטוב ומאבדת אותו מן העולם.
פרשה זו (פרשה ד') במדרש משנת רבי אליעזר עוסקת בשלום ובמחלוקת. אין לך מידה ראויה ללמוד ממנה על חומרת המחלוקת יותר מקל וחומר שהלא דין הוא, והמחלוקת במהותה היא דין.
ובאותה דרך ממשיך רבי יהודה:
ר' יהודה אומר, קשה היא המחלוקת, אפילו לעשות סייג למצוות. שכן מצינו בבני גד ובני ראובן שאמרו למשה "יתן את הארץ הזאת וגו'". ומפני מה בחרו בה, מפני שהיה להן מדנה הרבה והיו מבקשים להתרחק מן הגזל. ולפי שפירשו מישראל תחלה, לפיכך הוגלו תחלה שנאמר "ויער אלוקי ישראל את רוח פול מלך אשור". ומה אם שפירשו מחבריהן כדי להתרחק מן הגזל כך נענשו, הפורשין מחבריהן מפני השנאה והתחרות על אחת כמה וכמה.
בני גד ובני ראובן פרשו מישראל ולקחו נחלתם מעבר לירדן מזרחה. כוונתם הייתה לטובה. מקנה רב היה להם וחששו לרעות בשדות זרים. רצונם היה להתרחק מן הגזל. אף על פי כן נענשו שהם גלו תחילה מן הארץ בגלות ראשונה. קל וחומר למי שפורש מחבריו מפני התחרות או מפני השנאה שייענש על כך.
אף כאן הפרישה הייתה מתוך כוונה טובה. אף על פי כן זו פרישה ומחלוקת, ולכן מידת הדין נמשכה לשם. קל וחומר לפרישה שלא באה ממקום טוב אלא ממקום של מחלוקת מתוך שנאה ותחרות. אז בוודאי תחול עליו הנהגת הדין הקשה.
מחלוקת מקורה בדין ועל כן רבי מאיר ורבי יהודה למדו את עניינה במידה השייכת לדין – "הלא דין הוא" – הלא היא מידת קל וחומר.
1 שבעת ימי הבניין מכוונים כלפי ספירות התפארת חג"ת נ"ה. והמלכות. היום השני אחר יום המכוון חסד, מכון כלפי הגבורה.