ראש השנה כ"ה (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
ראש השנה כ"ה (ע"ב):
תנו רבנן כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן.
הריטב"א פירש את הגמרא: ר"ג אמר לו אשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים קל וחומר שאשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים, ואת זה פרכה הגמרא שהקטנים נשמעים לגדולים אינו "אשרי" אלא חיובא שאין זו מעלה מיוחדת אלא חובה.
ותירצה הגמרא שכך אמר רבן גמליאל שכשהקטנים רואים שהגדולים נשמעים לקטנים נושאים הם קל וחומר בעצמם ונשמעים לגדולים כחובה המוטלת עליהם, ומדובר על אותו דבר.
וזו לשון הריטב"א:
קו"ח וכו'. ופרקינן ק"ו, חיובא הוא. דקס"ד דה"ק ק"ו שאשרי הדור שהקטנים נשמעין לגדולים.
ומהדרינן דה"ק ק"ו שהקטנים נשמעים לגדולים כחובה עליהם כשרואין שהגדולים נשמעין לקטנים.
כך היא לשון הרב בביאור מידת קל וחומר:
הקל והחומר בערכי התורה הוא כמו הגודל והקוטן במציאות הכללית, המוחשית והערכית. אם לא הגודל לא נודע לנו הקוטן, ואם לא הקוטן לא נדע את הגודל…
ובכללות מדת הקל נמשכת היא מהופעת הרוח הגדולה… ולהגדיל תורה ומצוה ולהאדירה.
מובן אפוא שהנהגת הגדולים היא הנהגת ה"קל" שהיא הנהגת החסד. הגדולים עושים מעשיהם מתוך רוח של גדלות "שם העונג הוא ההולך ומניע את כל התנועות שבמעשה" (לשון הרב שם)
הנהגת הקטנים היא הנהגת החומר, שהיא הנהגת הדין. הם עושים מעשיהם מצד ההכרח והחובה.
אם גדולים נשמעים לקטנים ומקבלים על עצמם מידת הדין וההכרח, כמו שעשה רב יהושע שאף שהיצר לו, הלך במקלו ובתרמילו ביום הכיפורים על פי חשבונו, קל וחומר שהקטנים יקבלו על עצמם מידת הדין להישמע כחובה לגדולים.