תענית ד' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
תענית ד' (ע"ב):
ומה במקום שאינו שואל מזכיר במקום ששואל אינו דין שיהא מזכיר.
כשאינו שואל מזכיר, מלמדנו שהשאלה מצומצמת יותר ויש בה בחי' של דין וצמצום, ואילו הזכרה מתפשטת על פני זמן רחב יותר וזו בחי' של חסד.
על כן אמרו שכששואל בודאי גם מזכיר.
שאלה מבטאת צורך והכרח, אף היא באה מלמטה למעלה שכל אלו ביטויים לדין.
הזכרת גשמים מבטאת חסדו של הקב"ה ושבחו ואינה מבטאת צורך והכרח. על כן היא ביטוי לחסדו יתברך.