חגיגה ה' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
חגיגה ה' (ע"ב):
רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה רבי חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא כי קש אמר ליה לא נצטער מר דלא יכיל מר אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה.
עי' הגהות וציונים שגרסו שם:
אמר ליה רבי לרבי חייא איכו השתא מענתן מהאי ברכתא אמר ליה (רבי חייא לרבי) מכאן שמיעא לך אמר ליה (רבי לרבי חייא) מפרקיה דר' יעקב שמיע לי וכו'.
לפי זה הקל וחומר הוא מדברי רבי ששמע מרבי יעקב.
החיים נבחנים כמידת הרחמים והמיתה הרי היא בחינת מידת הדין.
על כן דרש קל וחומר שאם רואה חכמים במיתתם שהיא בבחינת דין, אף על פי כיון שחכמים הם, יחיה ויהיה מונהג בהנהגת הרחמים, הרואה חכמים בחייהם שהנהגתם היא הנהגת הרחמים קל וחומר שיחיה ויהיה מונהג בהנהגת מידת הרחמים.