יבמות מ"א (ע"ב) – מ"ב (ע"א) – לימוד מקל וחומר
יבמות מ"א (ע"ב) – מ"ב (ע"א):
תנו רבנן יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה צריכה להמתין שלשה חדשים לאחר ג' אין צריכה להמתין ג' חדשים הוי הג' חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת היבם מ"ש מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה אמר רבא ק"ו איסור כרת התרת איסור לאו לא כ"ש.
יש לעיין מה תשובת רבא על השאלה מאי שנא מגט שאם חליצה מתירה את האשה כמו שגט מתיר אישה לשוק, לכאורה יש מקום להמתנת ג' חודשים מצד התקנה, שכן נעשה כאן מעשה הקרוב למעשה גירושין.
נראה שרבא מלמדנו שיבום וחליצה שניהם הם מעשים המתירים יבמה. יבום מתירה מאיסור אשת אח, וחליצה מתירתה מאיסור יבמה לשוק. על כן שניהם נעשים אחר ג' חודשים של המתנה ממות בעלה. זו משמעות הקל וחומר. אם התרתה איסור אשת אח אחר ג' חודשים של המתנה, קל וחומר שתתיר איסור יבמה לשוק אחר ג' חודשי המתנה. אנו מגדירים את ההמתנה, כהמתנה להתירה לשוק.
מובן אפוא הקל וחומר, איסור אשת אח הוא "דין" שכן הוא בכרת. אחר ג' חדשים של המתנה אפשר להתיר איסור זה על ידי יבום. קל וחומר לאיסור יבמה לשוק שאינו "דין" קשה וראוי בקלות להתירו, שתהא מותרת אחר המתנת ג' חודשים על ידי החליצה.
תימה יש על דברי התוספות בד"ה מאי שנא:
… ומשני לאיסור כרת התרת, דאם היה רוצה לייבם אחר שלשה היה מייבם, לאיסור לאו לא כ"ש? דהיאך אפשר לאסרה להנשא לשוק אחר חליצה שזה דומה לחוכא ואיטלולא ולא ישמעו לנו העולם על כך.
מה יש צורך להוסיף שזה דומה לחוכא ואיטלולא. מדברי התוס' משמע שקל וחומר אינו מובן לגמרי וצריך להוסיף, שלא ישמעו לנו אם נאסור אותה ג' חודשים אחר חליצה.
נראה שהתוס' הבינו שיש צד שאמנם חליצה דומה לגט, ומצד התקנה ראוי לגזור שתמתין ג' חודשים אחר מעשה החליצה שהוא מעשה המשחרר אותה מן היבם שהוא בחינה מסויימת של בעל ושחרור מחייב המתנה. ולזה לכאורה הקל וחומר לא עונה ולזה אומר התוס' שזה חוכא ואטלולא.
אבל אם נבין שהחליצה ויבום במישור אחד עומדים והם באים אחר ג' חודשי המתנה ממיתת הבעל, ועתה הזמן להתירה, או ליבם או לשוק, או על ידי יבום ליבם, או על ידי חליצה לשוק, אז לכאורה א"צ בסברת חוכא ואטלולא והקל וחומר מובן בלעדיה שאם אנו מתירים איסור אשת אח על ידי יבום אחר אותם ג' חודשים של המתנה, ק"ו שנתיר איסור לאו של יבמה לשוק, על ידי חליצה אחר אותם ג' חודשים.