יבמות ס"ט (ע"ב) – ע' (ע"א) – לימוד מקל וחומר

יבמות ס"ט (ע"ב) – ע' (ע"א):

מקולקלת עד ארבעים איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידיה שדינן ליה אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתרא דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן אמר ליה אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מיניה אף על גב דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר מאי טעמא דאמרינן מדאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לעלמא ומתני' שהיו שניהם חבושים בבית האסורין איכא דאמרי בבא עליה כ"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה והכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא אבל דיימא מניה אף על גב דדיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא צריכא למימר דתיכול אלא לאו דדיימא נמי מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתריה דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן אמר ליה אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא אף על גב דדיימא מניה אמר רב הולד ממזר ומתני' בדלא דיימא כלל.

רב אומר הבא על ארוסתו בבית חמיו הולד ממזר. על זה אומר רבא שמסתברא מילתא דרב "דדיימא מעלמא", שחשודה שנבעלה לאחרים. רבא לומד זאת מהמשנה האומרת שאנוסה ומפותה מכהן שילדה בן תאכל בתרומה, וחייבים להעמיד זאת בדיימא מינה ולא דיימא מעלמא וילפינן קל וחומר אם באנוסה ומפותה שאסורה לזה שבא עליה ואסורה גם לאחרים, ואעפ"כ אמרינן שנתעברה מהאונס או המפתה, בארוסה, שלארוס שלה מותרת ולעלמא אסורה, קל וחומר ששדינן עיבורה אחר ארוסה.
הקל וחומר הוא בהנהגת החיבור והפירוד. הדין נבחן כפירוד והרחמים בחיבור¹.
באנוסה ומפותה, גם האונס והמפתה אסורים עליה, וגם שאר עולם אסורים עליה, ואעפ"כ אמרינן במשנה שנתעברה מן האונס או המפתה, כאשר דיימא מיניה ולא דיימא מעלמא.
קל וחומר שבארוס שבא על ארוסתו שהיא מותרת לו מן התורה, שאמרינן שנתעברה ממנו ולא מעלמא שהיא אסורה להם, שהרי היא מחוברת אליו והנהגתם היא במידת הרחמים זה לזו.
אביי ממאן ללמוד מן המשנה שכן המשנה באה ללמדנו דין אכילת תרומה ולא עוסקת כלל ביחוס הולד לבועל או לעלמא ולכן יש להעמיד המשנה בחבושין בבית האסורים על מנת לבודד דין אכילת תרומה בלא קשר ליוחסין.
בלישנא השניה מצד הקל וחומר נראה שנדון באותה צורה כמו בלישנא ראשונה.

---

¹ עי' לשון הלשם (המובא במבוא לק"ו) בספר הדעה (ח"א מאמר כללי על יסוד הספר אות ב'):
"… הדינים הם השרש דכל ריבוי ופירוד. וכנודע שהחסד והגבורה הם בבחי' מים ואש. ומים דרכן להתדבק וכל דבוק כגון קמח לעשות עיסה מתדבק במים. ואש דרכו להתפרד שכל דבר שנשרף מתפרד. וכן כל דבר לח מתדבק ויבש מתפרד… עכ"פ הוא כי הדינים הם השרש דכל ריבוי ופירוד וכל חסד ורחמים הנה מהם הוא כל דיבוק והיחוד".

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *