זהר בראשית (ס"ד) – לימוד מגזירה שוה ובנין אב

זהר בראשית ס"ד:

אמרו רבי יוסי ורבי חייא, קב"ה אתקין אורחא קמן, זכאין אינון דמשתדלי באורייתא, אתו נשקוהו, קרא עליה רבי יוסי (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. כד מטו בי חקל יתיבו, אמר ההוא בר נש, מאי שנא דכתיב (בראשית יט כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו', ומאי שנא בטופנא דכתיב אלהי"ם אלהי"ם בכל אתר (אמאי), ולא כתיב וה' (בכלא)
אלא תנינן, בכל אתר דכתיב וה' הוא ובית דינו, אלהי"ם סתם דינא בלחודוי, אלא בסדום אתעביד דינא, ולא לשיצאה עלמא, ובגין כך אתערב איהו בהדי דינא, אבל בטופנא כל עלמא שצי, וכל אינון דאשתכחו (נ"א בלחודוי) בעלמא.
ואי תימא (ד"א, דהא) נח ודעמיה (ד"א, אשתזיבו), (נ"א הא) סתים מעינא הוה, דלא אתחזי, ועל דא כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה, ועל דא וה' באתגליא ולא שצי כלא, אלהי"ם בעי סתימו ובעי לאסתמרא, דהא כלא שצי, ועל דא אלהי"ם בלחודוי הוי.
ורזא דא (תהלים כט י) ה' למבול ישב, מהו ישב, אלמלא קרא כתיב לא יכלינן למימר, ישב בלחודוי דלא אתיא עם דינא, כתיב הכא ישב, וכתיב התם (ויקרא יג מו) בדד ישב, בלחודוי,
תרגום: אמרו ר' יוסי ור' חייא, הקב"ה תקן את הדרך לפנינו, אשריהם העוסקים בתורה. באו ונשקוהו וקרא עליו ר' יוסי "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך". כשהגיעו לשדה ישבו. אמר אותו אדם מה נשתנה שכתב "וה' המטיר על סדום ועמורה" ואינו כתוב ואלוקים המטיר וגו'. מה נשתנה בהמבול, שכתוב בו בכל מקום אלקים, אלקים, ולא כתוב בו וה', כמו במהפכת סדום ועמורה.
אלא למדנו, בכל מקום שכתוב "וה'", הוא ובית דינו. אלקים סתם. על הבית הדין בלבד. כי בסדום, נעשה הדין שלא לכלות העולם, וע"כ נתערב הוא, עם הדין. אבל בהמבול השמיד כל העולם וכל הנמצאים בהעולם.
ואם תאמר, נח וכל שעימו ניצלו. משום שהיה נעלם מהעין, שלא היה נראה למשחית. ועל כן כל מה שנמצא בעולם. ועל כן "וה'" יורה שאינו משחית כל מה שבגלוי לעין. "אלקים" יורה שצריכים להיסתר וצריכים להישמר. מפני שמכלה הכל. ועל כן "אלקים" לבדו היה.
וזה סוד "ה' למבול ישב". מהו ישב. אלמלא המקרא כתוב לא יכולנו לומר זה. "ישב" לבדו, כי לא נתחבר עם הדין. וילפינן גזירה שוה. כתוב כאן "ישב", ושם כתוב "בדד ישב מחוץ למחנה". מה שם פירושו לבדו בפני עצמו, אף ישב שבכאן, פירושו לבדו בפני עצמו. ושיעור הכתוב הוי"ה למבול ישב שבעת דינו של המבול ישב בפני עצמו ולא נתחבר לדון דין הזה וע"כ היה כולו דין בלי רחמים.

הזהר דן בהבדל בין המבול בו נזכר שם אלקים לבד, לבין מהפכת סדום ועמורה בה נזכר שם הוי"ה ב"ה.
בתחילה מזכיר הזהר את דבר חז"ל שאמרו בכל מקום שנאמר "וה'" הוא ובית דינו. וכבר בארנו זאת על ירושלמי סנהדרין ועל שייכות מימרא זו למידת בנין אב.
בהמשך לומד הזהר גזירה שוה:

כתיב הכא ישב, וכתיב התם (ויקרא יג מו) בדד ישב.

וזה בא ללמדנו שבעת המבול ישב שם הוי"ה ב"ה לבדו ולא היה שותף לכיליון העולם במבול "ולא נתחבר לדון דין זה ועל כן היה כולו דין בלי רחמים".
וצריך עיון, שהרי מידת גזירה שוה היא בהנהגת התפארת הממזגת דין ורחמים כלשון האר"י:

פעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.

ודווקא ענין זה של דין המבול בלא רחמים נלמד מגזירה שוה? אתמהה!
נראה בעומק הדבר שדווקא לומדים את הסתלקות שם הוי"ה בגזירה שוה ממצורע.
ללמדנו בא הדבר, שאין ההסתלקות, הסתלקות גמורה חלילה. ההסתלקות באה כדי לחזור וליישב את העולם, ודווקא משום רצונו ית' ביישובו של עולם נעשה הדין הגמור בעולם, ונסתלק שם הוי"ה ב"ה הכולל בעצמו רחמים.
ומן הגזירה השוה נמצינו למדים שלא הסתלקות גמורה הייתה הכאן. בסתר המדרגה היה קשר לשם הוי"ה ב"ה עם העולם אף כי לא בגלוי, והוא המשיך להחיות את המציאות. זאת אנו למדים מהלימוד בג"ש גם מעצם המידה וגם מתוכנה. מעצם המידה המבטאת הנהגת מיזוג דין ורחמים ומתוכן המידה שהוא לימוד ממצורע.
גם מצורע יצא מן הכלל אל מחוץ למחנה, כדי ללמד על הכלל כולו, וגם מחוץ למחנה, קשור הוא למחנה ועתיד לשוב אליו בטהרתו.
אף המבול לא היה השחתה לשמה חלילה. "ה' למבול ישב", כדי ליישב אח"כ את העולם והישיבה "מחוץ" כביכול היתה כדי ששם ה' לא יהיה חלק מן הדין הנעשה בעולם והוא ישוב אח"כ להמשיך יישובו של עולם.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *