כתובות כ"ח (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
כתובות כ"ח (ע"ב):
השתא ומה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש.
הנהגת הבהמה היא במידת הדין1. כל מעשיה הם בהכרח, מצד הטבע ואלו הם בחינות של דין2.
אף על פי כן אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים ומנהיגם במדת הרחמים משום שייכותן לצדיקים.
הצדיקים עצמם, הם בחרו בדרך טובה. הבחירה היא ביטוי למדת הרחמים. הפוכה היא לתכונת ההכרח הטבעי המבטאת את הדין.
הבחירה בטוב גורמת להם ולעולם כולו להיות מונהגים במדת הרחמים3. על כן דרשינן בקל וחומר שהצדיקים עצמם בודאי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידם.
1 עי' קהילת יעקב ערך שחט: "ועוד נראה לי להעמיק בעניין זה כי עניין שחיטה להוציא את הדם שהן הדינים כמו שכתב במגיד משרים, והנה בהמה הוצרך שחיטה בשני סימנים, ודג אינו צריך כלל שחיטה, ועוף בסימן אחד, וסוד העניין דקנה ושט הן מוח חכמה ובינה דקטנות שהן דינין, ועל כן דם מתאסף שם שהוא בחינת דין, והנה בהמה הוא מבחינת הוד שהוא דין קשה, על כן אף שכל מדה כלולה מחברתה, ובגבורה יש חסד, מכל מקום בגבורה אף החסד הוא גבורה ואקרי בכלל גבורה, ולכך אף דמוח חכמה שהוא בחינת קנה הוא חסד, מכל מקום בבהמה שהוא בהוד בחינת גבורה, אף חסד שבו הוא גבורה, ולכך צריך לשוחטו ולהוציא הדם ממנו ולהמתיקו, והדג שהוא מבחינת נצח ענף החסד אף הגבורה שבו הוא חסד, דהגבורה שבחסד הוא גם כן חסד דאקרי בכלל חסד, ועוד שהוא בחינת יסוד שכולל מחסד וגבורה, אזי צריך לשחוט סימן אחד דאצלו הגבורה הוא גבורה ממש, והחסד חסד ממש, ואין כח בחסד להמתיק הגבורה, ולא בגבורה להחליש החסד, עבור ששניהם שקולים בו, ולכך סבירא ליה לרב אדא בר אהבה דבעוף דוקא ושט שהוא מוח בינה שהוא בחינת גבורה, וזה צריך מיתוק, ולא קנה שהיא בחינת חסד, ורב נחמן סבירא ליה כיון דחכמה ובינה תרים רעין דלא מתפרשין וכלולים זה בזה, הבן בחכמה וחכם בבינה לכך באיזה מהן שישחוט סגי, ומאן דאמר אין שחיטה לעוף סבירא ליה דהואיל והיסוד נוטה כלפי חסד דומה לדג".
ועי' ליקוטי הלכות הלכות חדש הל' ב', ג' ועוד.
2 עי' במבוא לקל וחומר.
3 עי' זהר פנחס רע"מ דף רנ"ז: "ובגין דא כד מארי דרא אינון טבין, איהו אתקרי לגבייהו בשם הוי' ב"ה במדת רחמים" עיי"ש עוד.