גמל במשיכה וחמור בהנהגה
המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל תפוחי זהב במשכיות כסף.
תמצית השיעור: סוגיית הגמרא על דרכי הקנין של גמל וחמור תמוהה. מדברי חכמים עולה כי הגמל הוא ביטוי לרע בעולם, והחמור הוא ביטוי לחומר. הבנה זו מבארת את דרך הקנין המיוחדת לכל בהמה.
הגמרא דנה בשאלה האם רכוב קונה, ומנסה להכריע על פי ברייתא (בבא מציעא ח' ע"ב):
תא שמע: שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור, או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג, במדה זאת קנו. רבי יהודה אומר: לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור. קתני מיהת: או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג. מושך ומנהיג – אין, אבל רכוב – לא! – הוא הדין דאפילו רכוב, והא דקתני מושך ומנהיג – לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור, קמשמע לן דאפילו איפכא נמי קני. – אי הכי ליערבינהו ולתנינהו: שנים שהיו מושכין ומנהיגין בין בגמל בין בחמור! – איכא חד צד דלא קני, איכא דאמרי משיכה בחמור, ואיכא דאמרי הנהגה בגמל. ואית דמותיב מסיפא: במדה זו קנה, במדה זו למעוטי מאי – לאו למעוטי רכוב? – לא, למעוטי איפכא. – אי הכי היינו רבי יהודה! – איכא בינייהו צד אחד דלא קנה, אית דאמרי משיכה בחמור, ואיכא דאמרי הנהגה בגמל.
רש"י: חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה. במדה זו – לקמיה מפרש למעוטי מאי. אי הכי – דלתנא קמא איפכא קני, אמאי קתני משיכה בגמל והנהגה בחמור, ליערבינהו וכו' מושכין ומנהיגין. איכא חד צד דלא קני – להכי לא מצי למתני בתרוייהו משיכה והנהגה, ותנא הכי: מושכין בגמל ומנהיגין בחמור, או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג באחד מהן, אותו שדרכו בשניהם. במדה הזאת – קא סלקא דעתך במשיכה או בהנהגה, בין בגמל בין בחמור.
פשט הגמרא דורש הבנה. מדוע צד אחד לא קונה? השאלה מתחזקת לאור העובדה שאין זה ברור כלל מהו אותו צד שאיננו קונה.
נראה, שיש בסוגיא זו דיון עקרוני ביחס לגמל ולחמור. על מנת לעמוד על עומקה של סוגיא יש לברר את עניינן של הבהמות המוזכרות בה.
אמרו חכמים בזוה"ק (ח"ב רל"ו ע"א בתרגום):
פתח ואמר (בראשית כ"ד): "ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד וגו'", מהכתוב למעלה, ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל". פסוק זה – למה נכתב בתורה, ועוד, וכי משום שראתה את יופיו של יצחק נשמטה מהגמל?
אלא פסוק זה סוד הוא, בא וראה, בשעה שבאה רבקה אל יצחק שעת תפילת המנחה היתה, ובאותו זמן הדין מתעורר בעולם. וראתה אותו ברוגז דין קשה, וראתה שהסיום של דין קשה למטה הוא גמל, וזה הוא סוד המוות. ומשום כך ירדה והשמיטה עצמה מגמל ההוא. כי כשהדין קשה מסתכל מתחזק גמל ההוא, ומשום כך השמיטה עצמה ממנו ולא ישבה שם… וזה הוא גמל העומד לאכול הכל ולכלות הכל, וזה הוא מוכן תמיד נגד בני אדם. ומשם כך מי שרואה בחלומו גמל, הראו לו שנגזר עליו המוות וניצל ממנו.
בוא וראה, צד הטומאה הזה נקרא כך, שגרם מוות לכל העולם וזהו שהסית אדם ואשתו… אדם הוא משך אותו אליו, וכיון הוא משך אותו אליו אז הוא נמשך אחריהם עד השטה אותם.
הגמל מבטא את הרע בעולם. על כן אמרו חכמים (ברכות נ"ו ע"ב): "הרואה גמל בחלום – מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה". הגמל הוא המביא את המיתה לעולם. החמור, לעומת זאת, הוא החומר. החמור הוא ביטוי לחומריות העולם. החומריות יכולה להיות טובה או רעה, והדבר תלוי בהנהגת האדם.
מה בין הנהגה למשיכה?
המושך הולך לפני הבהמה, ושולט בכל תנועה ותנועה של הבהמה. אין היא יכולה ללכת ימין ושמאל בלא רצונו של המושך. המנהיג, לעומת זאת, הולך מאחורי הבהמה. הבהמה הולכת מעצמה, והמנהיג מכוון אותה לדרך הרצויה.
יש הבדל בין התייחסותנו לרע ובין התייחסותנו לחומר.
החומר אינו רע. פשוט הוא, ללא תארים. ברצותך תעשנו רע וברצותך תעשנו טוב.
הצורך של האדם לאכול הוא דבר נתון. ברצותנו נשתעבד לאכילה ונעשנה אכילה גסה, ואז רעה היא, וברצותנו נשלוט עליה ויהיה השלחן כמזבח והאוכל כקרבן.
על אשה אמרו חכמים (יבמות ס"ג ע"ב): "בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה" (ומן הסתם גם האנשים כן…).
צריכים אנו להשתמש בחומר לשם שמים. אמרו חכמים: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות פ"ב מי"ב). ועוד אמרו: "דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה – (משלי ג') 'בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך'" (ברכות ס"ג ע"א).
כיצד משתמשים בחומר לשם שמים?
נראה פשוט שעלינו להנהיג את חיינו החומריים. הדרך היא שלפני כניסתנו למציאות חומרית עלינו לקבל על עצמנו לעשותה לשם שמים. בזמן העיסוק עצמו עלינו להתרכז בדברים עצמם ולא לחשוב על השמים "תוך כדי תנועה". משל לאדם הנוסע לקיים מצות פדיון שבויים. אם יעצום עיניו להתרכז בעשייתו את המצוה לשם שמים תוך כדי נהיגתו בכביש מהיר – פושע יקרא. את הכוונה עליו לכוון קודם צאתו לדרך, ובעת הנסיעה עליו להתרכז בנהיגה נכונה ובטוחה.
להבנת הדבר נעמוד על דוגמא מלימוד התורה.
לימוד תורה כולל עיסוק רב בצד ה"חומרי" של התורה – בסוגיות ובהלכות. אדם המעוניין לעסוק בתורה לשמה, ומשום כך יתפעל בכל מילה ומילה שהוא לומד, מן העוצמה של דבר ה' המתגלה אליו – לא יבין את לימודו. הכיצד, אפוא, יכול אדם ללמוד לשמה?
קודם תחילת לימודו עליו לומר ולכוון שלימודו הוא על מנת ללמוד לשמה. בעת הלימוד עצמו עליו לעסוק ב"חומר" ובו להיות מרוכז – בהבנת המילים והמשפטים של הסוגיא.
על כן ההגדרה היא שאת החומר מנהיגים.
אל הרע יש להתייחס אחרת. פעמים צריך האדם להיפגש עם הרע. הרמב"ם, למשל, אמר שקרא ספרי עבודה זרה (עי' מורה נבוכים ח"ג פכ"ט).
במקרים אלה לא ניתן להסתפק בהנהגה. יש למשוך את הרע אחר האדם. בכל רגע ורגע צריך האדם לזכור כי הוא עוסק במפגש עם הרע, ואל לו לתת לרע קיום והליכה מצד עצמו.
"חד צד לא קני"
הנהגה בגמל או משיכה בחמור היא דבר בעייתי.
כאשר עוסק אדם בחומר והוא מושך אותו – איננו נותן לחומר להופיע על פי דרכו אלא בכל רגע ורגע חושב כיצד להמשיכו אל הטוב – לא יכול החומר להופיע. כך אמר ר' ישראל מסלנט על דברי חז"ל שהיה חנוך תופר מנעלים ובכל תפירה ותפירה היה מייחד יחודים: היחודים הם שתהיה הנעל נוחה לבעליה, שתהיה התפירה חזקה ולא תיקרע. אלו הן המחשבות שצריכות ללוות את האדם בעוסקו בחומר.
מנגד, אין לתת לרע לנהוג כפי עניינו. את הרע יש למשוך ולשמור בכל רגע לבל ימשוך הוא את האדם אחריו.