כתובות ל"ב (ע"א) – לימוד מקל וחומר

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

כתובות ל"ב (ע"א)

אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מנא ליה לעולא הא גמר מחובל בחבירו מה חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בבית דין אלא גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מה לעדים זוממין שכן אינן צריכים התראה ואי ממונא לקולא הוא שכן לא עשו מעשה אלא גמר מתרוייהו מה הצד השוה שבהן דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור ואי ממונא לקולא הוא שכן יש בהן צד הקל.

שלש נסיונות יש בגמרא להבין טעמו של עולא. בתוך כל נסיון יש קל וחומר והוא כשהגמרא אומרת "ואי ממונא לקולא".
כך בחובל "ואי ממונא לקולא" דרשינן קל וחומר ומה חובל החמור, ואף על פי כן משלם ואינו לוקה, שאר חייבי ממון הקלין, קל וחומר שחייבין ממון ולא לוקין.
כך גם בעדים זוממים "ואי ממון לקולא", דרשינן מה עדים זוממים החמורים, משלמים ואינם לוקים, שאר חייבי ממון הקלין, קל וחומר שישלמו ולא יתחייבו מלקות.
וכך גם בלימוד משניהם שיש בהם צד חמור ומכל מקום משלמים ולא לוקים שאר חייבי ממון, קל וחומר שיישלמו ולא יילקו.
ואת כל הלימודים הללו מקל וחומר, פרכינן בזה שיש בכל אלו צד הקל. בחובל שהותר מכללו בב"ד ובעדים זוממים שאין בהם מעשה משא"כ שאר חייבי ממון.
ולכן לומדים מגזירה שוה "תחת" "תחת".
נראה שמתחילה הבינה הגמרא שמלקות ותשלומין הם בחינה של הנהגה חמורה והנהגה קלה, ועולא מחדש שרק הנהגה אחת מהן היא הנהגת התורה, והיא הנהגת התשלומין.
על כן דנים מה קל ומה חמור. כיון שאלו הנהגות שונות על כן ילפינן להו בקל וחומר שלפי האר"י הוא הנהגת החסד והדין, שחלק נידון בחסד וחלק בדין1 וילפינן אחד מחברו. אף כאן מתחילה הבינה הגמ' שממון חמור ממלקות ועל כן ילפינן מחובל וחוזרת הגמרא לומר שאולי ממון קל ממלקות וילפינן מקל וחומר וכן כולם.
כיון שאין דרך ללמוד בקל וחומר מבינה הגמרא שהתשלומין אינן דין או רחמים אלא הם בחי' של מיתוק הדין. המלקות הם דין והתשלומין הם "תחת" המלקות או המיתה והם מיתוק ומיזוג.


1 לשון האר"י בהנהגת קל וחומר: "מקל וחומר – דרשא זו מצד המלכות, שמקבלת מהתפארת פעם כך ופעם כך, כי פעם תקבל מחסד וגבורה שבתפארת, וזהו מקל וחומר. כי קל רומז לרחמים, המקילים את הדין, ומרחמים על העולם. וחומר, רומז אל הדין, המחמיר לדון את העולם, הרי מדה א'. ומדה זו, כשהעולם נידון קצת ממנו בדין גמור, וקצת ממנו ברחמים גמורים, ומרחם על העולם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן