כתובות ס"ה (ע"ב) – ס"ו (ע"א) – לימוד מקל וחומר
כתובות ס"ה (ע"ב) – ס"ו (ע"א):
תני תנא קמיה דרבא מציאת האשה לעצמה רבי עקיבא אומר לבעלה אמר ליה השתא ומה העדפה דמעשה ידיה היא אמר רבי עקיבא לעצמה מציאתה לא כ"ש דתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו אלא איפוך מציאת האשה לבעלה רבי עקיבא אומר לעצמה.
מעשה ידיים בא לעולם משום מזונות ומקרא מפורש הוא (בראשית ג', י"ט)
בזעת אפיך תאכל לחם.
על כן יש בו בחינה של מידת הדין שצריך לעמול בעבור מזונות והשפע בא במידה שאדם מודד ועמל.
על כן תקנו מזונותיה של אשה תחת מעשה ידיה.
מציאה לעומת זאת באה מחסד ה' אשר על האדם. המציאה שייכת לאדם עצמו המוצאה והיא כלי שנותן לו הקב"ה לעשות תפקידו בעולם. כך מבואר בפנימיותה של תורה1.
על כן דרשו בקל וחומר אם העדפה של מעשה ידיה שביסודן שייכים לבעל ואעפ"כ אמרו שהעדפה שלה הוא, מציאתה שייכת לה יותר שבאה במידת הרחמים אליה, על אחת כמה וכמה שתהיה שלה.
מתוך כך הפכו לשונו של רבי עקיבא ואמרו שמציאתה לעצמה.
1 עי' במה שדרשו על מציאה במידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד בספרי דברים כ"ב (ג') בתיקוני זוהר וכדברי ר' נחמן המובאים שם (ליקוטי מוהר"ן תורה קפ"ח):
דע, שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבדתו, כי קודם שיוצא האדם לאויר העולם, מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבוד ולהשיג בזה העולם, וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאיתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נידה ל'). והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו ז"ל את השוכח אובד, כמאמרם ז"ל (אבות ה') "מהיר לשמוע ומהיר לאבד" וכו'. וצריך לחזור ולבקש אבדתו, והאבדה שלו היא אצל הצדיק, כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה, ואחר שמוצאה, חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים, עד שמוצא גם אבדתם, עד שמוצא האבדות של כל העולם. על כן צריך לבוא להחכם לבקש ולהכיר אבדתו, ולשוב לקבלה אצלו, אך הצדיק אינו משיב לו האבדה עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן, כמו שכתוב : "עד דרוש אחיך והשבותו לו" (דברים כ"ב ב') – "עד שתדרוש את אחיך אם אינו רמאי" (בבא מציעא כ"ז).