כתובות ק"ה (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
כתובות ק"ה (ע"ב):
ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא אמר ליה מאי שנא האידנא אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר לא קביל מיניה אמר ליה פסילנא לך לדינא אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.
ר' ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז אמר ליה מהיכא את אמר ליה מדוך פלן ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר אמר ליה פסילנא לך לדינא לא קביל מיניה אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.
זו דוגמא לאדם דן ק"ו מעצמו… מתוך דבר שראה בעצמו למד על גנותם של מקבלי שוחד.
אף קל וחומר זה נובע מכח הנהגת ההכרח והנהגת הבחירה שהם החמור והקל ואחור ופנים.
שני התנאים ששמם רבי ישמעאל, הנהיגו עצמם בהנהגת הבחירה. נמנעו הם מלקחת שוחד ומלדון אדם שעשה שעמהם טובה אף כי ראויים הם אליה. אעפ"כ "השתלטה" עליהם המחשבה המהפכת בזכותו של עושה הטובה. הטבע הגורם להפך בזכות מי שעשה טובה, פעל עליהם, אף שנתעלו מעל ההכרח הטבעי והכניסו עצמם בהנהגת הפנים שהיא הנהגת הבחירה.
ועי' לשון הזהב של המאירי שכתב בתוך דבריו "ניתנו מעות ונתחדשו הלכות" שהוא דבר שאי אפשר להימלט ממנו.