ירושלמי כלאיים סוף פרק ח’:
רבי בא בשם רבי שמואל אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה. אווז עם אווז הים תני רבי יודה בן פזי דבר דליה ולא ידעין מאן תני קל וחומר מה אם בשעה ששניהן ביבשה את אמר אסור. בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כל שכן?
מדברי הגמרא מוכח שאווז עם אווז מדבר הם כלאיים מצד עצם העניין שזה מקומו במקום יישוב וזה מקומו במדבר. גידול בשני מקומות השונים במהות זה מזה, הוא שינוי מהותי במין בעל החיים ועל כן הם כלאיים. (ולכן ילפינן ק”ו לאווז ואווז ים שכן אם היה שינוי בגוף האווז אין מקום לקל וחומר). ילפינן מהכא, שהמדבר הוא מקום שונה במהות ממקום יישוב. יובנו על ידי זה גדרי רשות הרבים בשבת שהמדבר הוא רשות הרבים במהות והוא מקום הפקר במהות ואי אפשר לקנות שם קניינים בקרקע, והרבה יש להאריך בזה, בהבנה פנימית ואכמ”ל.
אבל בבבלי בבא קמא (נ”ה ע”א) משמע במפורש ששינוי המקום בלבד אינו סיבה לכלאיים שכן על דברי שמואל שאווז ואווז מדבר כלאיים זה בזה אומרת הגמרא:
מתקיף לה רבא בר רב חנן מאי טעמא אילימא משום דהאי אריך קועיה והאי זוטר קועיה אלא מעתה גמלא פרסא וגמלא טייעא דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה הכי נמי דהוו כלאים זה בזה אלא אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים
.
עצם השאלה מוכיחה שאין הו”א בגמרא ששינוי המקום לבדו יהיה סיבה לכלאיים – גם למסקנה אמר אביי זה ביציו מבפנים וזה מבחוץ וזו הסיבה לכלאיים. נמצא שנחלקו הבבלי והירושלמי בשאלה אם עצם השינוי של מקום הגידול שזה במקום יישוב וזה במדבר היא סיבה לכלאיים או לא.
הרמב”ם פסק כבבלי ועל כן כתב (פ”ט כלאיים ה”ה):
מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור והרמך עם הסוס מותר להרכיבן זה עם זה מפני שהן מין אחד אבל אווז עם אווז בר כלאים זה בזה מפני שהאווז (ביתיי) ביציו מבפנים ואווז בר ביציו מבחוץ מכלל שהם שני מינין.
ואמנם בצפנת פענח על הרמב”ם בה”ג כלאיים ה”א כתב:
… אך אם זה מדברי וזה יישובי אז אם יש שינוי ביניהם הוה ב’ מינים עי’ ב”ק נ”ה. ובדברי רבינו לקמן פ”ט ה”ה.
הרוגאצ’ובי הבין שצריך שני תנאים באווז לכלאיים האחד שינוי המקום שזה מדבר וזה יישוב, והשני שיש שינוי בגוף שזה ביציו מבפנים וזה מבחוץ. לפי”ז עדיין י”ל ששינוי המקום הוא שינוי מהותי והמדבר מצד עצמו שונה במהות ממקום יישוב.
בתוספתא (פ”ה ה”ט וה”י) אמרו:
כל שיש בישוב יש במדבר הרבה יש במדבר שאין בישוב
כל שיש ביבשה יש בים הרבה יש בים שאין ביבשה.
ויש לדון אם באה התוספתא לומר שיישוב ומדבר אחד הם שכל מה שהיישוב יש במדבר, או אדרבה באו לומר שהמדבר והים מציאות נפרדת הוא ועל כן מינים רבים יש שנמצאים רק במדבר או בים ואין ביישוב וזה מלמד שהמקום גורם להגדירו כמין מיוחד, וצ”ע.
על כל פנים לפי הירושלמי שלמדו שהמדבר מצד עצמו מהווה שינוי הגורם להיותם כלאיים זה בזה ועל כן דרשו קל וחומר שיישוב וים, יהא שינוי שיגרום להיות אווז יישובי ואווז ימי כלאיים זה בזה.
והנה בהבנה פנימית שיישוב ומדבר שניהם יבשה ועל כן שניהם באותה הנהגה אלא שהיישוב היא בחי’ פנים והמדבר אחוריים (עי’ קהילת יעקב1). באווז י”ל שמכוון כנגד החכמה (ע’ פרדס ערך אווז2) והיישוב הוא בחי’ פנים והמדבר אחוריים של אותה בחינה.
אבל יבשה וים הם הנהגות שונות שאווז הוא בחכמה וים הוא בינה, זה בחי’ ימין וזה בחי’ שמאל, שהבינה מינה מתערין דינין ואלו שתי הנהגות שונות כמבואר בכלאיים במש”כ לעיל. ועל כן זה קל וחומר.
1 ערך מדבר: “על כן מדבר ראשי תיבות ‘רשום ‘מחכמה ‘בינה ‘דעת שיש בה רשימה מחכמה בינה דעת, והם סוד אחוריים דלהון, ועל כן ניתנה התורה במדבר כי התורה הוא אוריין תליתאה חכמה בינה דעת, ונודע דכל בחינה כשמשפיע למה שלמטה ממנו הוא משפעת על ידי בחינת אחוריים דידה, ועל כן השפיע לנו התורה על ידי בחינת אחוריים דחכמה בינה דעת שהוא גימטריא מדבר, וזה שאמר (שמות י”ט א’) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר, כי יציאת מצרים היה על ידי בחינת חסד חודש ניסן בחינת חסד, ואחר כך אייר בחינת גבורה והן יונקעם מחכמה ובינה, וחודש השלישי סיון בחינת תפארת כמו שכתבתי בערכם, והוא יונק מדעת אחוריים דמ”ה ונשלם בחינת מדבר, כי ניסם יונק מחכמה אחוריים דהוי”ה גימטריא חסד, אייר מבינה אחוריים דאהיה גימטריא מ”ד, סיון מדעת אחוריים גימטריא ק”ל סך הכל גימטריא מדבר”.
2 ערך אווז: “אווז מצאנו לא’ מן המפרשים שפי’ כי אווז הוא בחכמה ונסתייע לזה מדברי רז”ל (ברכות נ”ז) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה כו’ ואין לנו טעם לרמז זה להכריחה אלא מפני שהאווז לבן וירמוז אל החכמה בלבנינותו. ונ”ל שכוונתם ז”ל בגמרא יצפה לחכמה הוא מפני שהאווז צועק בקולות כדרך החכם בעוסקו בתורה. לכן נאמר שהיא בחכמה תתאה שהיא בקולות, או בחכמה עלאה בסוד חכמות בחוץ תרונה וכו’ שזהו אחר גלויה אל הבינה, ומהבינה ולחוץ בסוד ברחובות תתן קולה כמבואר בזוהר (תולדות ד”קמא)”.