נדרים ס"ו (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
נדרים ס"ו (ע"ב):
ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולרבי שמעון רבי יהודה טעים אמר קל וחומר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה רבי שמעון לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר.
שתי גרסאות יש בגמרא. האחת דגרסינן "ועוד" והיינו שזה טעם נוסף שלא יתרגלו לנדור והטעם הראשון הוא טעם בפנ"ע. ויש גרסא (ב"ח) דלא גרסינן ועוד והיינו שזה טעמו של ר' שמעון שלא אכל כדי שלא יתרגלו לנדור.
ויש להבין מה הטעם הראשון לתגובתו החריפה של רבי שמעון עד כדי קללה (עי' ר"ן).
ועוד יש להבין הרי רבי יהודה דרש קל וחומר ומה הפירכא של רבי שמעון ובמה נחלקו.
שיטת רבי יהודה היא לפי ההוה שכרגע יש בעיה של שלום בית, ומן הקל וחומר לומדים שצריך אדם לשנות מהרגלו ומדרכו כדי לעשות שלום בית ואף כי עלול לצאת מזה קלקול בעתיד.
רבי שמעון לא דן את הדברים על פי ההוה אלא על פי העתיד להיות בעקבות המעשה. הטעם הראשון (לפי גרסת הגמ' שלפנינו) נוגע לעצם השלום בית. אסור להישמע לאדם לדבר שלילי אף אם זה כרגע יביא שלום בית, שכן אין זה שלום בית אמיתי. בני זוג צריכים להסתדר עם עצמם ולא לתלות באחרים את שלומם. הטעם הראשון נוגע לעצם הנושא של שלום בית. רבי שמעון מלמדנו ששלום בית אמיתי לא יכון בדרך שנקט הבעל. אם תבשילי אשתו לא מתאימים לו ואינו יודע לפתור הדבר עם אשתו, לא תועיל טעימתו של רבי יהודה ורבי שמעון ולבסוף תחזור המריבה והפירוד.
פרסום קלונה של אשתו שאינה יודעת לבשל אינה דרך לשלום בית ואם הם יאכלו מתבשילה לא יחזור השלום עד ששינוי יסודי יתרחש ביחס הבעל לאשתו ויחס האישה לבעלה.
דיבורו החריף של רבי שמעון מעמיד הדברים על מקומם. אפילו אם המחיר יהיה מות בני אלמנה לא יזוז שמעון ממקומו כיון שחיים שנבנים על בסוס של שקר וניצול הזולת, אינם חיים.
לחיים כאלה אין תקומה בין כך ובין כך ועל כן זה לא דבר שיש להתחשב בו. הפירכא לקל וחומר באה מעצם הנושא של שלום בית ודעת רבי שמעון ששלום בית עתידי הוא המטרה ולא פתרון כאן ועכשיו.
לרבי יהודה שרואה את השלום בהווה כעיקר הנושא, יש קל וחומר, שכן בטעימתו יגרום לשלום בית בהווה. אם הקב"ה שהוא חסד עליון מוחה שמו במידת הדין על ספק שלום בית, רבי יהודה על אחת כמה וכמה שצריך להשתמש במידת הדין ולהכריח עצמו לאכול על מנת לעשות שלום.