קידושין ע"ח (ע"א) – לימוד מקל וחומר

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

קידושין ע"ח (ע"א):

תניא רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר והדין נותן מה חלל שבא מטפה כשרה בתו פסולה גר שבא מטפה פסולה אינו דין שבתו פסולה מה לחלל שכן יצירתו בעבירה כהן גדול באלמנה יוכיח שאין יצירתו בעבירה בתו פסולה מה לכהן גדול באלמנה שכן ביאתו בעבירה חלל יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאינן ברוב הקהל אף אני אביא את הגר שאינו ברוב הקהל ובתו פסולה מה להצד השוה שבהן שכן יש בהם צד עבירה לא תימא כהן גדול באלמנה יוכיח אלא אימא מצרי ראשון יוכיח מה למצרי ראשון שכן אינו ראוי לבא בקהל חלל יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל ובתו פסולה אף אני אביא את הגר שאינו ברוב קהל ובתו פסולה מה להצד השוה שבהן שכן פוסלים בביאתם ורבי יהודה גר נמי פוסל בביאתו ומייתי לה במה הצד מהאי דינא.

רבי יהודה פותח בקל וחומר והגמ' ממשיכה את דבריו ולומדת "במה הצד" "מהאי דינא" ומשמע שנשמר הקל וחומר ולא בא הצד השוה אלא להשאיר הקל וחומר, שבו פתח רבי יהודה, על כנו.
להבנת דברי רבי יהודה יש להקדים שהדברים נוגעים לעצם היחס לגר.
יש צד שגר, אף על פי שהוא כבן ישראל , "שוה לא ישוה לנו" (כוזרי) ואינו ראוי להיות נביא ואינו כבן ישראל בצד הסגולי שבו.
אמנם בצד של הבחירה שלו שבחר להיות מישראל, גדול הוא ויש בו בחינה שאנו לא יכולים להיות שוים אליו, שהוא בחר להיות ישראל ועזב עמו ומשפחתו וחבר להידבק בעם ישראל ובאלוקיו.
מהצד הסגולי מובן הקל וחומר של רבי יהודה. אם חלל שבן ישראל הוא ובא מטיפה כשרה וממשיך סגולת ישראל, מכל מקום בתו פסולה, גר שבא מטיפה פסולה, ושוה לא ישוה לנו ואינו המשך לסגולת ישראל, קל וחומר שבתו תהא פסולה.
הנסיונות לדחות הקל וחומר נדחים בלימוד "במה הצד" והקל וחומר נשאר על כנו.
בבחינת הנהגת קל וחומר י"ל שחלל שבא מטיפה כשרה הנהגתו היא ברחמים שהיא הנהגת השי"ת את עמו ישראל, אעפ"כ בתו פסולה. הנהגת גר היא בבחינת הדין שהרי בא מטיפה פסולה ולכן בודאי בתו תהא פסולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן