חולין קמ"ב (ע"א) – לימוד מקל וחומר
משנה בסוף חולין בפרק שילוח הקן:
ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה.
יש להתבונן בקל וחומר זה. לכאורה הנהגת המצוה הקלה של שילוח הקן היא הנהגת הרחמים אין בה טרחה ושכרה גדול.
מצוות חמורות, הן מצוות שבהנהגת הדין. לכאורה הנהגת הדין אין שכרה גדול ודווקא מצוות חמורות ראוי שיהיה שכרן מועט כמו שמידת הדין נוהגת.
מכאן נראה פשוט, שהנהגת שכר ועונש אף היא הנהגת הדין. כשאדם מקבל שכר טוב על מעשהו – זו מידת הדין.
על כן נקרא השכר "גמול" שהיא תוצאה של מעשיו. על פי מידת הדין מגיע לו את שכרו.
בדרך זו יובן הקל וחומר. שאם מצוה קלה שטרחתה מועטת והיא ברחמים, שכרה מרובה, ומידת הדין נותנת לה שכרה באריכות ימים, קל וחומר למצוה שטרחתה מרובה שמידת הדין תתן את שכרה וייזכו בה לאריכות ימים.
ועיין בעולת ראי"ה ח"א עמ' ע"ט – פ' על הביטוי "ותגמלנו חסדים טובים". בתוך דבריו כתב הרב:
ובאמת אז כאשר החסדים הם קשורים עם התגמול, אע"פ שהם חסדים, והם עוברים הרבה את המדה המצומצמת של הדין, בכל זאת הם בכלל ההתאמה של מדת הצדק והאמת העליונה, ואז הם טובים מובילים לתכלית השלמות הנצחית הרצויה, מה שא"כ חסדים שאינם מיוחשים כלל להתגמול, הם יכולים להיות לפעמים אינם טובים…
מכאן ששכר אף הוא קשור ל"מדה המצומצמת של הדין" הנותנת גמול לכל מעשה.