מכות י"ז – לימוד מקל וחומר
מכות י"ז:
ליה מאי ר' שמעון דתניא ותרומת ידך אלו בכורים אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר הקל ומה מעשר הקל אוכלן חוץ לחומה לוקה בכורים לא כל שכן הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מבכורים עד שלא קרא עליהן שהוא לוקה ונדבותיך זו תודה ושלמים אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ובשלמים לפני זריקה שהוא לוקה ובכורות זה הבכור אמר ר' שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפי' לאחר זריקה שהוא לוקה בקרך וצאנך זו חטאת ואשם אמר רבי שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקה קל וחומר מבכור הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מחטאת ואשם אפילו לאחר זריקה חוץ לקלעים שהוא לוקה נדריך זו עולה אמר ר"ש מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקה ק"ו מבכור אם חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן העולה לאחר זריקה אפילו בפנים שהוא לוקה אמר רבא דילידא אימיה כר"ש תיליד ואי לא לא תיליד ואף על גב דאית להו פירכא מאי חומרא דבכורים ממעשר שכן אסורים לזרים אדרבה מעשר חמור שכן אסור לאונן ומאי חומרא דתודה ושלמים ממעשר שכן טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אדרבה מעשר חמור שכן טעונין כסף צורה ומאי חומרא דבכור מתודה ושלמים שכן קדושתו מרחם אדרבה תודה ושלמים חמורים שכן טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ומאי חומרא דחטאת ואשם מבכור שכן קדשי קדשים אדרבה בכור חמור שכן קדושתו מרחם ומאי חומרא דעולה מחטאת ואשם שכן כליל אדרבה חטאת ואשם חמירי שכן מכפרי וכולהו חמירי מעולה דאית בהו שתי אכילות אלא מאי דילידא אימיה כרבי שמעון דלמאי דסבירא ליה לדידיה מסרס ליה לקרא ודריש ליה.
רבי שמעון דרש קל וחומר מעצמו. הפסוק כלשונו הוא (דברים י"ב, י"ז):
לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך.
רבי שמעון מסדיר את הפסוק לפי חומרת הקדש שבו.
מעשר שני הוא בחינת "מעשר הקל" קדושתו פחותה היא מאשר הדברים הקדושים הנזכרים בפסוק.
הביטוי לקדושה הקלה של מעשר שני היא שטמא הרוצה לאוכלו די לו בטבילה ואין צריך הערב שמש כתרומה, וק"ו שאין צריך כפרה כקדשים.
עצם הביטוי "מעשר הקל" מבטא את מידת קל וחומר. ככל שהקדושה חמורה וגדולה יותר כך מידת הדין מנהיגה אותה בהגבלת אכילתה הן במקום והן בזמן והן באנשים הראויים לאוכלו.
הביטוי "בשעריך" מורה על הצד הקל מכל הבחינות, שכן הוא מבטא חוסר הגבלה.
מעשר שני הוא הקל שבכל הדברים הצריכים הבאת מקום. קדושתו היא קלה. ביכורים קדושים הימנו שהם נקראים תרומה, ועדיין הם מן הצומח ועל כן קדושתן קלה מקדשי מזבח.
לאחר מכן מסדר רבי שמעון קדשי מזבח לפי סדר קדושתן תודה ושלמים הנאכלים גם לישראל, בכורות הנאכלים לכהן, ועולה שאינה נאכלת ועולה למזבח.
השבח שרבא משבח את רבי שמעון נראה שהוא על דרשת קל וחומר שאדם דורש מעצמו.
רבי שמעון מבין ענין הדרשה מעצמו, שהוא מסדר הפסוק מחדש לפי עצמת הקדושה.
רבי שמעון מעצמו חווה את מדרגות הקדושה וכל מדרגה שהוא לומד אותה, נעשית חלק מעצמו.
כוחו לפעול בתורה מביא את רבא לשבחו באומרו שרק אדם כרבי שמעון יש לומר עליו שטוב לו לאדם שנברא. כולו הוא בחינת מעלין בקדש וכך רואה הוא את התורה מעצמו, שהוא מעלה בקדש מקדושה קבלה ועד לקדושה שכולה למזבח.
רבי שמעון לא התחשב בפירכות שעל הקל וחומר, וראה רק את מדרגת הקדושה שהיא הקובעת מהו קל ומהו חמור.