סנהדרין ע"ו (ע"א) – לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

סנהדרין ע"ו (ע"א):

בתו מאנוסתו מנין האמר אביי קל וחומר על בת בתו ענוש על בתו לא כל שכן וכי עונשין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא רבא אמר אמר לי רבי יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה תני אבוה דרבי אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אף בתו מאנוסתו היא בשרפה ואין בועלה בשרפה.

אביי לומד בתו מאנוסתו שהיא ערוה ומיתתה בשריפה מקל וחומר, בת בתו חייבת בתו ק"ו, ועונשין מן הדין הזה שאינו אלא גילוי מילתא, שבתו בכלל בת בתו שכל כחה באה מבתו.
התוס' מעירים שאביי למד דין זה גם בג"ש "הנה" "הנה" "זימה" "זימה".
נראה שלאביי דין איסור בתו מאנוסתו שייך הן להנהגת קל וחומר והן להנהגת גזירה שוה.
כבר נתבארה אצלנו פרשת אונס על פי דברי הזהר הקדוש. (עיי"ש בכלל "מיטב הארץ")
גם הביטוי בתו מאנוסתו מיוחד הוא. לא אומרים בתו שבאה לו דרך אונס. אלא "אנוסתו", אנוסה שלו. ללמדך שיש לו קשר אליה, אלא שהוא בונה אותו מלמטה למעלה, מן הקשר הגופני אל הקשר הפנימי הנשמתי. ("דרך הגלגלים").
קשר כזה הוא קשר של דין. בבחי' אור חוזר מלמטה למעלה. גם אונס כשלעצמו שהוא בחי' הכרח, הוא בחינת דין.
יחד עם זה יש ב"בתו מאנוסתו" גם בחינה של חסד. "חסד הוא" שיש כאן התפשטות והמשכיות הדורות.
נראה ששתי צורות של אונס רמוזות כאן. האחת שהאונס לא בא מתוך רצון של קשר, ומתוך רצון להניע את קשר הנישואין מלמטה למעלה. זה אונס שהוא דין. בתו שנולדה יש בה בחי' של חסד, שאינו קשור ואינו נובע ממטרת האונס. ועל כן בתו נלמדת בקל וחומר. האונס בחי' חומר ודין והבת בחי' "קל" וחסד.
השניה היא האונס הבא מתוך רצון לשאת אותה לאשה ולהכריח את קשר הנישואין. אונס זה ממוזג הוא מחסד ודין, וראוי ללומדו בגזירה שוה.
בכך מתיישבת שאלת התוס' בסנהדרין ע"ו עיי"ש. ודו"ק כי נפלא הוא.
י"ל שהתורה כתבה בתו רק על ידי בת בתו, ללמדך שאנוסתו היא הנהגה של מלמטה למעלה, מן הסוף להתחלה וללמדך את ההנהגה המיוחד של אונס על פי התורה שמכריח הוא את המציאות לפעול כרצונו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן