יבמות כ"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
יבמות כ"ד (ע"א):
"יקום על שם אחיו לנחלה" אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן לנחלה ולא ימחה שמו פרט לסריס ששמו מחוי אמר רבא אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי.
ביאור הגזירה השוה הוא שלומדים ש"יקום על שם אחיו" היינו שמקבל נחלת אחיו "לנחול נחלתו ולא יחלקו אחיו עימו" (רש"י) ומדובר על היבם ולא על הבן הנולד מן היבום. זה מה שאמרו שהגזירה השוה מוציאה מידי פשוטו לגמרי שמדובר רק ביבם שנוחל נחלת אחיו.
הלימוד בגזירה שוה משוה לגמרי את היבם עם אחיו לעשותם כגוף אחד, שהיבם בא במקום אחיו ולכן נוחל נחלתו. הנחלה היא השם של האח המת במובן של המשכיות וזכר כמו הביטוי "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" היבם ממשיך אותו בנחלתו ועושה לו שם.
החיבור בין האחים הוא הנהגת גזירה שוה שהיא בספירת התפארת המחברת1.
למדו בגזירה שוה ש"יקום על שם אחיו" היינו לנחלה, כמו "על שם אחיהם יקראו בנחלתם". הנחלה היא ההמשכיות בחי' נחלה ללא מצרים, ההמשכיות אף היא מקומה בתפארת העולה לקבל מן הבינה ולהמשיך הנחלה אל המלכות דרך היסוד. תהליך זה נלמד בגזירה שוה שהיא ההנהגה המחברת בין העולמות2.
1 ע' במבוא לגזירה שוה.
2 ע' מש"כ בגזירה שוה "קיחה" "קיחה" שלומדים קנין אישה משדה, ששניהם קשורים לנחלת שהיורשים יורשים את נחלתו וממשיכים אותה. משני הלימודים הללו לחד אתר סליקין.