כתובות קי"א (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
כתובות קי"א (ע"א):
אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח כתיב הכא "מזבח אדמה תעשה לי" וכתיב התם "וכפר אדמתו עמו".
בפשטות הלימוד הוא בגזירה שוה.
לימוד זה מתבסס על לימוד נוסף בגזירה שוה. נאמר "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" ונאמר "מזבח אדמה תעשה לי" וכן אמרו בב"ר פי"ד, ח':
"מן האדמה" רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו ממקום כפרתו נברא היך מה דאת אמר (שמות כ) "מזבח אדמה תעשה לי"1 אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד.
ועי' מהרש"א על אתר שקשר הלימודים זה בזה וזו לשונו:
"כאילו קבור תחת המזבח כו'". הוא מבואר כמ"ש האדם ממקום כפרתו נברא שנאמר "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה" ממקום שנאמר בו "מזבח אדמה תעשה לי" הלואי תהא לו כפרה.
ולמעלת האדם אמר שהוא כאילו קבור שם כי כמו שרוחו ונשמתו שב בטהרה למקום אשר חוצבה ממנו כן עפר גופו שב למקום טהרה למקום מזבח אשר משם חוצב עפרו של אדם וע"ז אמר לקדושת א"י וטהרתה "וכפר אדמתו עמו" שהנקבר באיזה מקום שיהיה בא"י כאילו קבור במקום הכפרה מקום המזבח אשר משם ניטל גופו.
חיי האדם בעולם הזה עלולים לגרום ניתוק משרשם ומקורם, ועלול הוא להתרחק משרש נשמתו הטהורה. בריאת האדם ממקום כפרתו היא הצורה שבה נקשר הוא אל השרש וזה שומר עליו לבל יתרחק ממקורו. האדמה ממנה נוצר היא העלולה למשוך אותו אל החומריות, והוא באה ממקום כפרתו על מנת לשמור עליו מנפילה.
כך הם הדברים בחיים.
במותו אם נקבר בארץ ישראל שהיא מקומו ומקורו, הרי ששב הוא ומתחבר לשרשו וכאילו נקבר תחת המזבח וחוזר למקום כפרתו וטהרתו.
הלימוד בגזירה שוה בא כיון שהנהגת מידה זו היא הנהגת מיתוק הדין2 בשרשו כמו שמבואר במדרש.
טעם לשבח יש בלימוד זה על פי הרמ"ע מפאנו3 שכתב שגזירה שוה היא גזירת הקליפות הבאה על מנת להשוות את התוכן הפנימי.
אף כאן הקבורה בארץ ישראל מסרסת הקליפות ומשווה האדם אל שרשו ומקורו כמו שהיה ביצירתו קודם שבא לעולם המורכב והחמרי המכסה נשמתו בקליפות.
1 עי' תורה שלימה שמות, כ' אות תקי"ד, בהערה, שהלימוד הוא בגזירה שוה.
2 עי' במבוא לג"ש על מיתוק הדין.
3 עי' בדברי הרמ"ע מפאנו על גזירה שוה.