מכות ה' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
נאמר במשנה (מכות ה' ע"א):
משלשין בממון ואין משלשין במכות.
ועל זה אומרת הגמרא:
מנא ה"מ אמר אביי נאמר רשע בחייבי מלקיות ונאמר רשע בחייבי מיתות ב"ד מה להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה.
כבר למדנו גזירה שוה זו של "רשע" "רשע" מפי אביי במסכת סנהדרין דף י' אליבא דרבי ישמעאל האומר מלקות בעשרים ושלשה. שם נתבאר שענש מלקות לא בא כנקמה, אלא "כאשר ייסר איש את בנו" על מנת לתקנו.
ענש מלקות בא לשבור את חיצוניותו של האדם, על מנת לגלות את התוך הפנימי והטוב שלו.
הגזירה השוה "רשע" "רשע" מבטאת, שאישיותו של האדם היא העומדת לפנינו והיא הנפש אשר התורה מבקשת את תיקונה.
על כן ילפינן גזירה שוה המלמדת את התוכן הפנימי המשותף. בזה נחלקו הממון והמלקות. הממון חיצוני הוא לאדם ואינו עצם אישיותו. מצטרף הוא לאדם, ועל כן אף הוא מצטרף, ומשלשין בממון.
אבל מלקות עוסקות בעצם הנפש אשר אינה ניתנת לחלוקה. התוך הפנימי הוא אשר אנו מבקשים לגלות ולהוציא אל הפועל על ידי המלקות. על כן הגזירה השוה היא "רשע" "רשע", שאלו מילים המבטאות את עצם הנפש המבקשת תיקון על ידי המלקות.
הגזירה השוה גוזרת את הקליפה החיצונית של הרשע ומוציאה אל הפועל את נפשו הפנימית המותקנת על ידי המלקות.
אף שמחמירים אנו מכח הגזירה השוה, להלקותו ארבעים חסר אחת, ולא לחלק המלקות בין העדים, מכל מקום אנו באים לענש זה ולחומרא זו מכח הרצון לתקן ולראות את התוך הפנימי הטוב. נכון להמליץ על זה את הפסוק (דברים ח', ה'):
כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך.
גם שם ה' הוי' ב"ה, הוא במידת הרחמים ועל ידו באים הייסורים המנקים ומתקנים את האדם.