עבודה זרה מ"ו (ע"א) – לימוד מבנין אב
עבודה זרה מ"ו (ע"א):
איתמר אבני הר שנדלדלו בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אסורות וחד אמר מותרות מאי טעמא דמאן דאמר מותרות כהר מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם ומותר אף הני שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותרין מה להר שכן מחובר בהמה תוכיח מה לבהמה שכן בעלת חיים הר יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר אף כל שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר מה להצד השוה שבהן שכן לא נשתנו מברייתן אלא אתיא מבהמה בעלת מום ומהר ואי נמי מבהמה תמה ומאילן יבש.
אשר עשה האלוקים את האדם ואת העולם ישר. העולם כאשר עשאו אלוקים ישר הוא וממוזג. נשאר הוא בטבעיותו ובאלוקיותו. על כן אין עבודה זרה אוסרת את ההרים הרמים והגבעות אף לא בהמה ואילן כל זמן שאין בהם תפיסת ידי אדם.
ביטוי מיוחד זה "תפיסת ידי אדם" מבאר את הענין. העולם ניתן ביד האדם להיטיבו ולשכללו.
לאדם בחירה חופשית והוא משנה את העולם ומשכללו. משעשה אדם מעשה בעולם הרי העולם תפוס הוא בידיו. כביכול שבוי הוא אצלו לעשות בו כרצונו.
זה מה שמאפשר לאסור דבר בעולם באיסור עבודה זרה. בחירת האדם מאפשרת לו להסיט דבר מהכוונה האלוקית ולעשותו "זר". עבודה זרה שהיא זרה לעולם והיא נגד הרצון האלוקי. זה הכח שנתן הקב"ה לאדם לפעול בעולם.
עניין זה מתבטא גם במי מקוה. אף שם נאמר הביטוי "תפיסת ידי אדם", שכל מים שאין בהם תפיסת ידי אדם הם המטהרים במקווה. הם מים טבעיים אלוקיים ישרים כאשר עשה אותם האלוקים, על כן הטובל בהם ומתבטל בהם מקבל תכונת הטהרה הנמצאת בטבע האלוקי. הטבע הישר אשר עשהו ה', הוא בחי' אב. נוטה הוא אל הנצח וההוד. אל היסוד הקבוע המתבטא בהם ואל היסוד המשתנה המתבטא בבהמה בעלת מום או באילן יבש שנשתנו מטבעם אף כי אין בהם תפיסת ידי אדם.
הטבע הישר, נחשב לבחי' תפארת כמו שהביא בפרדס ערך ישר:
… הנה בפירוש כי ישר וכל לשון יושר הם בתפארת שהוא מידתו של יעקב… כי הוא המיישר בין שני הקצוות הנודע.
על כן הלכה זו שכל שאין בו תפיסת ידי אדם אינו נאסר בעבודה זרה ורק בתפיסת ידי אדם מאפשרת איסור עבודה זרה, נלמדת דווקא במידת בנין אב, על פי דברי האר"י בהנהגת מידה זו.