אורות התשובה (פט"ז ד') – לימוד מדבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
הקשר בין הדין הנלמד למידת מדבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו בלימוד זה ע"פ ביאור הרב קוק.
אורות התשובה פט"ז, ד':
"אשרי איש ירא ד'" – "אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש", והדבר למד מענינו: אשרי מי שהוא איש כשהוא עושה תשובה.
עי' לשון הרב עולת ראי"ה על דבר הלמד מעניינו:
ההויה במקורה היא מוסקרת במציאותה הפלאית, שהכל מאוגד, מחובר ומסודר ביחד. והצרופים הנפלאים מעידים זה על זה, על החכמה, הגבורה, והשלמות העצומה, החודרת בהם מזיו אור יוצר כל באור קדשו.
הכל מוסקר בסקירה אחת, הרי שהכל מחובר ומסודר יחד. על כן עניינים שונים הבאים בפרשה אחת נלמדים זה מזה, משלימים זה את זה, ומעידים זה על זה.
ועל פי זה יש להבין דבריו כאן.
"אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש", ביאורו הוא אשרי מי שתשובתו באה לו בזמן שכוחותיו עמו והוא בשיא פעילותו. תשובה שבאה בזמן שאדם נחלש, חלשה אף היא, כך כתב רבינו יונה בשערי תשובה בשער הראשון (סעיף ט'):
אמרו רבותינו זכרונם לברכה (עבודה זרה יט א): "אשרי איש ירא את ה'" (תהלים קיב, א) – בעודו איש, רצונם לומר, כי תשובת האדם המעולה בימי בחורותיו בעוד כחו עליו ויתגבר על יצרו. אכן כל תשובה מועילה…
ומכאן יש ללמוד שגם אחר שעשה אדם תשובה, חשוב שיישאר "איש". שיישאר בכוחותיו ולא יחלישם בדרך תשובתו. יכול הוא להישאר בכוחותיו ולהפנותם לדרך טובה.
והדבר למד מעניינו. כיון שהכל מאוחד ומאוגד יחד – "האיש" המבטא את כוחות הנפש וכוחות החיים, וה"ירא ה'" המבטא את תהליך תשובתו של האדם – אנו לומדים מעניינם.
ומה אנו לומדים?
"אשרי מי שהוא איש כשהוא העושה תשובה" אשרי מי שגם אחר שעשה תשובה, נשאר בבחינת איש. אשרי מי שתשובתו לא החלישה את כוחות החיים שלו אלא אדרבה חיזקה אותם וכיוונה אותם אל הדרך העולה בית א-ל.