י"ג מידות

זבחים ל”ז (ע”ב) – לימוד מגזירה שוה

זבחים ל”ז (ע”ב):

מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנא ליה מעשר גמר עברה עברה מבכור.

ופרש”י:

עברה עברה – כל אשר יעבור תחת השבט במעשר, והעברת כל פטר בבכור.

עי’ בתורה שלמה (שמות י”ג, י”ב) על הפסוק “והעברת כל בכור” אות קי”ז שהביא עשר דרשות של גזירה שוה זו בהן לומדים מעשר מבכור ובכור ממעשר.
נראה שגזירה שוה זו של “עבירה” “עבירה” מבוארת על פי דברי הרב קוק בביאור למידת ג”ש זו לשונו:

אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים בצחצחות אידיאליהם, ספוגי קדש קדשים, מכים הם גלי אורי אורים, וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד’ מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה. ומשקל השווי הזה וערך הפגישה הזאת נמסרו לחכמי אמת. ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו. הקבלה הספוגה את הרוח הפנימי מלא הקדש אשר למהלכי תורה, היא מכרעת את ההכרעה של הפגישה המבטאית, באיזה ענין ובאיזה מקום היא באה מתוך פגישה ענינית רוחנית מחשבתית, שנתנוצצה כאן על ידי שווי הבטוי של הגזירה השוה. ואז תתכונן המדה הזאת של גזרה שוה.

השרש “עבר” שנדרש כאן המשותף למעשר ולבכור משמעותו הבדלה והפרשה. עניינו הוא שבכור ומעשר כיוון שנתייחדו שלא לגמרי על ידי אדם והם קדש לה’ משמים, הבכור מלידתו והמעשר כשעובר תחת השבט שלא על ידי בחירת בעליו, הרי שאי אפשר לעשות להם, לא פדיון ולא תמורה.
הביטויים “יעבור” “והעברת” מזכירים את אברהם העברי שכל העולם מעבר אחד והוא מהעבר השני. אף הוא מתייחד בידי שמים מכל העולם. “עבר” מציין את עמדתו המיוחדת ואותן אותיות בסדר אחר “ערב” מציינות את הערבוב. (ע’ אבן עזרא שרומז לכך).
שמא ואולי ההבדל בין עברי לערבי…
על כל פנים המילים המיוחדות הללו מלמדות על נקודה פנימית משותפת לבכור ולמעשר והיא היותם “עבריים”, מיוחדים בעמדם בעבר אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.