ירושלמי כתובות פ"ג ה"א – לימוד מגזירה שוה
ירושלמי כתובות פ"ג ה"א:
… דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר "כרת" בשבת ונאמר "כרת" ביום הכיפורים, מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביום הכיפורים אין מכות אצל כרת.
נאמר כרת בשבת (שמות ל"א י"ד):
כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה.
ונאמר כרת ביום הכיפורים (ויקרא כ"ג, ל'):
וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה.
המילה "כרת" מצד עצמה מתאימה למידת גזירה שוה. הלא משמעות המילה כרת היא גזירה שהאדם נגזר ונחתך מעמו ישראל.
שבת ויום הכיפורים שוין הן בעומק פנימיותם בהיותם מועדים הקושרים כל אחד ואחד לעמו.
על כן העושה מלאכה כורת עצמו מעמו ונעשה אבר מדולדל אשר אין לו קיום והמשכיות.
כך לשון הרב בדבריו בע"פ על השבת (מאמרי הראי"ה ח"ב, עמ' 473):
חוק השבת הוא מציין את היהדות בסימן מובהק וחותך. כשם שהשבת היא חובה דתית לאומית המוטלת על כל אחד ואחד מישראל ועל כל הקיבוץ הישראלי, כך היא כמעט אסורה על בני נח, ללמדנו כמה עמוק הוא הסימן המיוחד של חוק השבת בתור דבר המייחד את ישראל כיחידה נכרת בפני עצמה בין כל עמי תבל…
ושם (עמ' 350):
קדושת השבת – אות החיים העליונים לכל עם ה' הגוי כולו.
ובמאמרי הראי"ה ח"א (עמ' 137 ואילך):
השבת! כמה לאומיות רעננה יש בשמירתו ובקדושתו… כמה אהבה לאומית ורוממות הרוח יש בשמירת שבת כהלכתו! כמה פועלת השמירה הזאת לרומם את יקרת ערך האומה בלבב בניה, בהיות הזכרון חי בינינו, כי לאומנו הוא העם הנושא את התעודה הזאת של שכלול רוח האדם ושלומו האמיתי.
מובן, אפוא, מושג ה"כרת" בשבת ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה.
הגזירה השוה ליום הכיפורים מלמדת אותנו לראות כך גם את יום הכיפורים.
יובנו על פי זה דברי רבי עקיבא הבאים בסיום מסכת יומא:
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל ל"ו) ואומר "מקוה ישראל ה'" (ירמיה י"ז) מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
ועי' מש"כ במשוש הארץ (עמ' רע"ו).
בודאי דברים אלו מבטאים את היות יום הכיפורים, יום כלל ישראלי והקב"ה מטהר את ישראל, ומתוך כך כל אחד ואחד מישראל נטהר ומתכפרים עוונותיו. מי שמנתק עצמו מיום הכיפורים נאבד מתוך האומה וכורת עצמו מעמו.
זו משמעות הגזירה השוה של שבת ויום הכיפורים בענין כרת.