זבחים י' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
זבחים י' (ע"א):
אלא אמר רב אשי הכי קאמר ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול [שחטו ע"מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול.
שינוי בעלים קל הוא משינוי קדש שהרי שחטו שלא לשם בעלים כשר ושחטו שלא לשמו אלא לשם קרבן אחר פסול אם כיון ששחטו על מנת לזרוק דמו לשם פלוני פסול, ק"ו ששחטו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו שהוא פסול.
שינוי בעלים אינו חל אלא בזריקה שהרי הקרבן לכפרה הוא בא ואין כפרתו אלא בזריקת הדם על כן אם שחטו לשם בעלים אחרים כשר על כן שינוי זה נבחן כמידת הרחמים שכן הקרבן אינו נפסל. אף על פי כן אם שחטו על מנת לזרוק דמו לשם בעלים אחרים פסול.
שינוי קדש חמור יותר משינוי בעלים שכן אם שחטו שלא לשמו פסול בפסח וחטאת ועל כן נבחן שינוי זה כמידת הדין, אם כן אם שחטו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו, בשינוי קדש קל וחומר שיהיה פסול.
רבי אילא לסיועיה לריש לקיש לא תאמר בזריקה ותיתי מק"ו מבינייא משחיטה וקבלה למאי הלכתא כתב רחמנא לומר דאין מחשבין מעבודה לעבודה.
שחיטה קלה מזריקה שכן שחיטה כשרה בזר וזריקה פסולה בזר. אם כיון שלמדנו ששחיטה שלא לשמה פסולה ק"ו שזריקה פסולה שלא לשמה.
שחיטה נבחנת כבחינה של רחמים שכן כשרה בזר וזה ביטוי של הרחבה והתפשטות של השחיטה גם לזרים. אעפ"כ מצאנו בה חומרא שפסולה שחיטה שלא לשמו של הקרבן, ק"ו שזריקה שלא לשמו תהא פסולה, שכן הזריקה היא בהנהגת הדין שהרי אינה כשרה בזר והיא מוגבלת ומצומצמת לכהן בלבד.
נראה ששינוי בעלים נבחן כקל, כיון שאינו מגוף הקרבן אלא נלוה לקרבן ואילו לשם הקרבן שלמים או עולה זה גופו של קרבן ולכן נבחן כחמור יותר.
זה מה שלמדו ששינוי בעלים אינו פוסל בשחיטה עצמה אם שחטו שלא לשם בעלים, ואילו שוחט לא לשם הקרבן פוסל. מכאן למדו שאם בשינוי בעלים השוחט על מנת לזרוק דמו שלא לשם בעליו פסול, קל וחומר שהשוחט על מנת לזרוק הדם שלא לשמו, פסול.