מנחות כ"ג (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מנחות כ"ג (ע"ב):
דא"ר זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין הקומץ מבטל את חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלין את הקומץ תא שמע הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר ואם הקטיר זו שנקמצה עלתה לבעלים וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים ולא קא מבטיל ליה טיבלא לקומץ מני אי רבנן הא אמרי עולין הוא דלא מבטלי הדדי הא מין במינו בטיל אלא פשיטא ר' יהודה בשלמא למ"ד בתר מבטל אזלינן מבטל הוי כבטל דכל פורתא חזי למקמץ מיניה והוי ליה מין ומינו ומין במינו לא בטל אלא למ"ד בתר בטל אזלינן קומץ מי קא הוי טיבלא לימא דלא כרבי חייא הא נמי כדרבי זירא תא שמע נתערב קומצה בשירים של חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים והא הכא דלא הוי מבטל כבטיל ולא קא מבטלי ליה שירים לקומץ מני אי רבנן וכו' א"ר זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל את חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלין את הקומץ תא שמע תיבלה בקצח בשומשמין ובכל מיני תבלין כשרה מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת קא סלקא דעתך דאפיש לה תבלין טפי ממצה בשלמא למאן דאמר בתר בטל אזלינן בטיל הוי כמבטל דלכי מעפשא הוי לה כתבלין אלא למאן דאמר בתר מבטל אזלינן תבלין מי קא הוו מצה הכא במאי עסקינן דלא אפיש לה תבלין דרובה מצה היא ולא בטלה דיקא נמי דקתני מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת שמע מינה
נראה שהפסוק כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וגו' היינו שלא לשים על המנחה בעודה טבל שאור או דבש, ולכן גם הטיבלא, נאמר עליו לשון הקטרה שנאמר בו לא תקטירו.
ביאור הדברים, כך נראה, שכל הטיבלא מוקטרת "כאילו" דרך הקומץ. גם השיירים הרי הם כאילו עולים ומוקטרים.
זה עומק הגזירה השוה המשוה שיירים לקומץ וכן הטיבלא שוה לקומץ, שהכל אחד וכאילו עולה להקטרה.
לאור הדברים אפשר להבין גם את הלימוד בגזירה שוה. גזירה שוה משוה ומאחדת ומחברת את הדברים. הקומץ והשיירים, מחוברים הם, והקומץ העולה להקטרה כאילו מעלה עמו גם את השיירים. זו היא תרומת הגזירה השוה שהיא בהנהגת התפארת שכל פרטי ספירות התפארת מתאחדות ומתחברות להיות מציאות כללית אחת.