י"ג מידות

זבחים ק”ה (ע”ב) – לימוד מגזירה שוה

זבחים ק”ה (ע”ב):

ור”ש האי מחוץ למחנה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן חוץ למחנה ונאמר להלן חוץ למחנה מה להלן חוץ לג’ מחנות אף כאן חוץ לג’ מחנות.

עי’ שפת אמת1 שכתב שנחלקו ר”ש ורבנן אם ילפינן בגיזרה שוה “אל מחוץ למחנה” “אל מחוץ למחנה” פר יום הכיפורים מפרה אדומה ופרה אדומה מפר יום הכיפורים.
שריפת חטאות הנשרפות מחוץ למחנה נתפרשו על ידי הרב בעולת ראי”ה, בפרשת תרומת הדשן, שהמטרה היא פרסום והפצת הדברים החוצה לכלל הציבור. לימוד גדול אנו למדים מפרשה זו שדווקא חטאות הפנימיות שדמן נכנס לפנים, דווקא הן נשרפות בחוץ. ודווקא שנעשו כמצוותן.
הקדש שנעשה כמצוותו הוא הראוי להתפשט ולהגיע החוצה ולהשפיע מקדשו על הכלל.
פרים הנשרפין מלמדים על השווי שיש בין הקדש הפנימי התכליתי לבין העולם שמבחוץ.
השווי הזה והחיבור הזה מתאים ללמדם במידת גזירה שוה שמידתה היא תפארת, המחברת את העולמות. את הבינה עם המלכות ואת הימין עם השמאל. לְמִידה זו ראוי הלימוד לפרה אדומה שאף היא נשרפת חוץ לג’ מחנות.
פרה אדומה מחד מוצאת החוצה ומאידך נשרפת למזרחה של ירושלים “דכתיב בה והזה אל נכח פני אהל מועד, אלא עומד במזרח ופניו למערב כנגד פתחו של היכל” (רש”י) מחוברת היא לפתחו של היכל אף שהיא מחוץ לג’ מחנות נמצאת היא “נכח פני אהל מועד”. אף כאן מודגש החיבור שיש לחוץ עם הפנים “חוץ למחנה” יחד עם “פני אהל מועד”.
על כן ילפינן בגזירה שוה דווקא את שריפת הפרה מחוץ לג’ מחנות ואת השריפה למזרחה של ירושלים “נכח פני אהל מועד”.


1 שפת אמת על זבחים (ק”ה ע”ב): “בגמ’ ור”ש האי מחוץ למחנה כו’ כדתניא. משמע דרבנן לית להו האי גז”ש דפרה כמו דמסיק הגמ’ דלדידהו בית הדשן בצפון א”כ גם בפרה ליכא לימוד דצריך חוץ לג’ מחנות ונראה שכן הוא דעת הרמב”ם שכ’ (ריש פ”ג מה’ פרה) דהוא מחוץ להר הבית משמע דיכול לשרוף בירושלים. ומהתימא על הכ”מ שם שכ’ דצ”ל מחוץ להר הבית הוא לאו דוקא דמבואר בזבחים דחוץ לג’ מחנות ע”ש. ונהפוך הוא דדוקא לר”ש אמרו כן אבל לחכמים הוא מחוץ להר הבית ובהר המשחה היתה נעשית ואפי’ אי הר המשחה הי’ באמת בחוץ לירושלים מ”מ י”ל דמן הדין הי’ יכולין לשרוף אפי’ בירושלים [ועמ”ש בזה לקמן קי”ג]. וצ”ע על הרמב”ם למה השמיט מקום בית הדשן אי למזרחה אי לצפון דלדידן בצפון הוא ולמה השמיטו”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.