זבחים נ"א (ע"א) – לימוד מקל וחומר
זבחים נ"א (ע"א):
אמר ר' ישמעאל קל וחומר מה שיריים שאין מכפרין טעונין יסוד תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד.
שיירי הדם בחטאת נשפכין אל היסוד המזבח והלא הם אינן מכפרין ק"ו לזריקת העולה שהיא עיקר כפרתה שתהא טעונה יסוד ויזרק הדם אל יסוד המזבח.
קל וחומר מלמדנו שזריקת דם העולה ושפיכת שיירי חטאת נמצאים על אותו סולם. חידוש יש בדבר שכל שנעשה עם הדם על המזבח יש לו קשר ובא מאותו יסוד רעיוני.
הרב קוק מבאר דין שפיכת שיירי הדם (עולת ראי"ה ח"א עמ' קס"ח)
האורות העליונים, מקורות השכל העליון לפי מדרגתם, בשורש גילוי התורה, באורה הבהיר, בין הבדים, ובהתפשטות חכמתה, על הפרכת, ובהופעת רוח הקודש, אור הנשמה, על מזבח הזהב, כשהם מאירים במלואם גוררים אחריהם את תכונות החיים, בתור שיריהם, שיהיו מתעלים לקדושה עליונה לקרבה לפני ד', עיי"ש עוד.
השיירים נגררים אחר העיקר להתעלות ולהתרומם, להעלות ולרומם את מי שנקרב הקרבן בעבורו, ק"ו לדם הנזרק שאף הוא נגרר ולא רק נגרר אלא חלק הוא מהעיקר הבא להעלות את קדושת החיים ולרומם לקרבה לפני ה'.
נראה שבזה האופן יש לבאר גם את קל וחומר בדף נ"ב (ע"א):
אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה טעון יסוד מי שנכנס דמו לפנים חובה אינו דין שטעון יסוד?
אמר רבי עקיבא ומה מי שאין דמו נכנס לפני ולפנים בין לחובה בין למצוה טעון יסוד מי שנכנס דמו חובה לפני ולפנים אינו דין שטעון יסוד?
בזה למדו על פר יום הכיפורים שהוא חובה קבועה לעומת פר כהן משיח שראוי שלא יחטא ולא ייכנס דמו.
אף כאן נראה שכניסת הדם לפנים ולפני ולפנים, גוררת אחריה את השיירים, להיות אף הן חלק מן התיקון והכפרה, ההתעלות וההתרוממות. לכן אם דם שאינו נכנס כחובה או כמצוה מ"מ גורר אחריו שפיכת יסוד, דם שנכנס כחובה לפני ולפנים אינו דין שיגרור אחריו שפיכת שיירים?
העבודות הנעשות בדם על המזבח, נערכות כולן זו לעומת זו ולכן יש ללמדן בקל וחומר.
וכך יש ללמוד גם את קל וחומר השלישי שבעמוד זה:
קל וחומר לפר כהן משיח (משעיר נשיא) מעתה ומה מי שאין נכנס דמו לפנים לא חובה ולא מצוה טעון יסוד מי שנכנס דמו לפנים בין לחובה בין למצוה אינו דין שטעון יסוד?
ורש"י מגיה "למצוה" במקום בין לחובה בין למצוה שהרי כבר אמרנו לעיל שקרבן שאינו קבוע לא נקרא חובה, שאין חובה קבועה להביאו.
על כל פנים למדו משעיר נשיא שאין דמו נכנס כלל לפנים והוא נעשה על מזבח החיצון ומ"מ שייריו נשפכים ליסוד, ק"ו לפר כהן משיח, שדמו נכנס לפנים, ששייריו נשפכים ואף כאן כנ"ל אם מזבח החיצון יש לו הכח לגרור אחריו את השיריים להיות חלק מהכפרה הנ"ל, ק"ו לפר כהן משיח שדמו נכנס לפנים שגורר אחריו השיירים לכפרה.