זבחים ס"ט (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
במשנה (המתחילה בע"א) נאמר:
מלק ונמצאת טריפה ר' מאיר אומר אינו מטמא בבית הבליעה רבי יהודה אומר מטמא
א"ר מאיר ק"ו אם נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבלת העוף שאינו מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתו מטהרת טריפתו מטומאתו
… רבי יוסי אומר דיה כנבלת בהמה שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה.
כבר למדנו ממשנת רבי מאיר שקל וחומר בא למתק הדין ולהוסיף רחמים וחסד בעולם (עי' מש"כ במשנת נגעים פ' י"ג) אף כאן משתמש רבי מאיר במידת קל וחומר לטהר עוף שנמצא טריפה אחר מליקתו כבהמה ששחיטה מטהרת טריפתה מטומאתה.
מליקת העוף הרי הוא כשחיטה בבהמה. באים הם לברר את הבהמה מאיסור להיתר ולהכשירה לאכילה (או לאכילת מזבח).
רבי מאיר רואה את העוף כיותר קרוב לטהרה שהרי אינו מטמא במגע ובמשא ועל כן בודאי שמליקתו תטהר טריפתו מטומאתו.
אין רבי מאיר רואה את המליקה כדין מיוחד לעוף בשונה מבהמה. אינו, לשיטתו, אלא סוג של שחיטה המתרת את העוף.
העוף הרי הוא יותר קרוב לרחמים מן הבהמה שאינו מטמא במגע ובמשא, ועל כן ק"ו מבהמה ששחיטתה מטהרת טריפתה מטומאת נבילה, לעוף ששחיטתו תטהר טריפתו מטומאת נבילה.